מונולוגים מהמילואים

מונולוגים מהמילואים

6/13/2025, 8:56:31 AM

*מהפך* אחרי השביעי באוקטובר, כשחזרתי הביתה עם מדים, הרגשתי סדק. עמדתי מול הילדים שלי – ויחד עם האהבה הייתה גם בושה קטנה. כאילו הדור שלי, שהיה אמור לשמור, להגן, לייצר להם עולם בטוח – כשל. ומשהו בפנים אמר לי: עכשיו תורך לתקן. כמו גאולתם של ישראל, קמעא־קמעא, מהפעלה להפעלה, אני חוזר עם הראש קצת יותר מורם, והלב קצת יותר נישא. בלילה האחרון התרחש מבצע מוקד של דורנו. הרבה עוד ייכתב, הרבה עוד ייאמר. אבל הבוקר יצאתי שוב מהבית עם מדים – והפעם, עם תחושה של מהפך. הילדים מסתכלים עלינו, ואנחנו צריכים להחזיר להם מבט יציב. בתוך כל הדאגה, דווקא עכשיו – להרים את הראש, לא להישאב לחרדה. לא לחשוב רק על מטחים של טילים, אלא לסמן אופק. קילומטר קדימה. בין סיר המטבוחה לתיק עם הסוללות בממ''ד ולהר הכביסות של סוף השבוע, הסתובבו בבית זקופים. אנחנו, הדור שלנו, פורעים עכשיו את השטר שלא נכתב – ההבטחה שלקחנו על עצמנו מאז שילדינו נולדו: שיהיה להם עולם טוב יותר. בטוח יותר. ופחות משנה עם אתם לובשים מדים או לא, ואם טסתם על f35 הלילה או לא, מבחינת הילדים - אתם השומרים, אתם המגנים. כמו שמבחינתי ההורים והסבים שלי הם שהביאו לי את ניצחון ששת הימים. הם הדור שזה נחרט באותיות זהב על חזהו. תזכרו את הלילה הזה. תזכרו מה אנחנו בונים. והם, הילדים, ירגישו את זה.