_בלעדי לטלגרם ולערוץ הוואטצאפ_ _–_ _קטע מטורשישי_ _הטור המלא מחר במעריב סופהשבוע_ *השעון מתקתק* פעמים רבות מאוד נכתב כאן, ובטורים אחרים, על הדילמה של בנימין נתניהו, על זה שהוא צריך לקבל את "ההחלטה הגורלית", על זה שהוא צריך לבחור, שהגיע לצומת טי, שאי אפשר לאחוז יותר במקל משני קצותיו, וכו'. היחיד שלא קרא את הניתוחים הללו היה נתניהו, כי הוא בדרך כלל חמק שוב מההחלטה, קרץ לדילמה וגנב את הצומת. נתניהו הוא מלך ה"גם וגם", הוא מסוגל ללכת עם ולהרגיש בלי, או להפך. הוא מסוגל להחזיק מקל משני קצותיו ואם תתעקשו, הוא ימצא קצה שלישי. אלא שהפעם דומה שלא יוכל לחמוק מהכרעה. זה אמור לקרות בשבוע הראשון של מרץ. באזור הזמן הזה, כשאנחנו בין השבועות ה־6 וה־7 למתווה ההסכם עם חמאס, יש צורך לסכם את הפסקת האש הקבועה ולהגיע למפתחות שחרור האסירים הכבדים תמורת הגברים והחיילים. במקביל, יקרו עוד כמה דברים: חוק ההשתמטות, שעליו טורח עכשיו שר הביטחון ישראל כ"ץ, אמור להגיע להבשלה. תקציב המדינה אמור להגיע לאישור. הנשיא טראמפ ילחץ על נתניהו לסגור עניין בעזה וללכת לנורמליזציה עם הסעודים. כל הדברים הללו אינם ניתנים לדחייה אופיינית. הם מתקתקים כבר עכשיו על שולחנו של נתניהו. חלק מהם הוא אמור לסגור עם טראמפ בשבוע הבא. בימים רגילים, ניתן להניח שהוא יסגור עם נשיא ארה"ב משהו, אבל אחר כך הוא יתחרט, יסגור משהו חדש, יבקש דחייה, יתמרן, ייעלם, יסנן, עד שהנשיא יותש ויתייאש. ובכן, אצל טראמפ זה מסוכן. הוא לא ממש נהנה כשמסבנים אותו. נתניהו יודע את זה. הוא יודע שטראמפ באמת רוצה לסיים את המלחמה ולהביא שלום למזה"ת. הוא יודע שההזדמנות מול הסעודים היא כזו שאסור להחמיץ. מצד שני, הוא יודע שהאירוע הזה עלול לפרק לו את הבלוק. עד היום, הבלוק הזה היה חשוב לו בהרבה מהמדינה. וכל זה קורה לו כשהוא חולה, חלש וחיוור. מתאושש, די לאט, מניתוח לא פשוט. מצד אחד, מבקש שוב לבטל את עדותו עקב מצבו הרפואי. מצד שני, ממריא לביקור מורכב ומאתגר בארה"ב. הוא העדיף לא לעבור בדיקה מקיפה לפני ההמראה, שתקבע את כשירותו. במקום זה, הוא ייקח איתו לאמריקה את רופאו האישי. רעייתו, משענת חייו, נשענת במיאמי כבר חודשיים (על פי השמועות, היא מתעתדת לחזור איתו בכנף ציון ארצה). בנו, נזר הבריאה, עבר לשם כבר לפני שנתיים. הבן השני לומד בלונדון. הבת? היא לא רלוונטית. עם כל זה, נקרע בין אריה דרעי לבצלאל סמוטריץ', לאיתמר בן גביר ולטראמפ, צריך להתמודד אדם בן 75, תוך שהוא מעיד בשבועה במשפט פלילי שעלול לחרוץ את דינו ולהפוך אותו לעבריין. לא פשוט. מכונת הרעל שלו דווקא במצב טוב. הרייטינג קצת יורד, אבל מפלס התרעלה דווקא עולה. חבורת ליצנים נטולת אחריות, מצפון או מקצועיות כלשהי ישבה השבוע באולפן ופרקה את מחסניותיה על הורי התצפיתניות החטופות ששוחררו בפעימה הקודמת וערכו מסיבת עיתונאים בתחילת מה עוללו ההורים, שעברו גיהינום עלי אדמות לאורך 15 החודשים האחרונים? הנה תמצית של מה שהוטח בהם באולפן: "חסר לי קצת הכרת הטוב לעם ישראל", לרלרה הוגת הדעות עירית לינור, "אני מצפה לקצת ותר צניעות וקצת יותר הכרת הטוב, קצת פחות טראמפ ו־ויטקוף". כן, פתאום עולה להם בריאות שמשבחים את טראמפ. ועוד: "מה עם הלוחמים, למה אין הכרת תודה ללוחמים שלחמו, ולכל אלה שנהרגו", קוננו באולפן, "ומה עם תודה לממשלה? ומה עם ראש הממשלה, אין קצת הכרת הטוב?". אכן, דברים כדורבנות. כפויי טובה ההורים האלה. במקום להשתטח לרגלי הממשלה, ראש הממשלה וינון מגל, הם העזו, בעצם מה הם העזו? צפיתי במסיבת העיתונאים: הם הודו לממשלה. הם הודו ללוחמים. הם הודו במילים נרגשות לכל אלה שלחמו ונהרגו. הם הודו לראש הממשלה "על הצעד האמיץ" (אלי אלבג). הם הודו לציבור. וכן, הם הודו גם לטראמפ ולוויטקוף. הם לא קימצו במילים, הם לא שמרו את התודות לממשלה לסוף. הם עשו כל מה שבאולפן טענו שהם לא עשו. מציאות הפוכה. האם זה הפריע לחבורת הליצנים נטולת הבושה? לא. כי העובדות כבר לא משנות. אף אחד מהם לא טרח לצפות במסיבת העיתונאים לפני סבב השיימינג שהם עשו להורים של ארבע חיילות צעירות פכו לסמל ההפקרה של 7 באוקטובר.