‏ינון היקר, טוב שעדכנת! עכשיו, בואו ננתח את הידיעה הזו ונפרק את הנדסת התודעה: הסיפור הזה מ-23 בינואר 2019. נאמר בו ש״גורמי הבטחון״ אישרו את העברת הכסף הקטארי לעזה, למרות התנגדותו של נתניהו! אבל נתניהו היה ראש הממשלה, לא? אם הוא מתנגד, הוא פשוט יכול לדפוק על השולחן ולהגיד רבותי, תקפצו לי. הכסף לא עובר. הם לא יכולים להעביר את הכסף מעל הראש שלו. הוא לא עשה את זה. הם שכנעו אותו לאשר את העברת הכסף. במשמרת שלו. באחריות שלו. בואו נדלג חודשיים אחורה: בנובמבר 2018 נתניהו הוא זה ששולח את יוסי כהן לדוחא, לשכנע את אמיר קטאר להעביר מזומנים לעזה כל חודש, במקום הכסף שאבו-מאזן הפסיק להעביר. זוהי יוזמה של נתניהו. מלא-מלא. והיא מצליחה! כמה ימים אחר-כך כשהוא נשאל על כך על כבש המטוס בנתב״ג, הוא לוקח אחריות על היוזמה הזו, אומר שמנהיגים צריכים לדעת לקבל החלטות וגם לשאת בתוצאות. אני, הוא אומר, יודע לקבל החלטות וגם לשאת בתוצאות. ובכן, את התוצאות ראינו ב-7 באוקטובר. הוא מסרב לשאת בהן עד עכשיו. אבל בואו נחזור לסיפור שמעלה כאן ינון: תקציר: נתניהו משכנע את הקטארים בסוף 2018 להעביר קיצבה חודשים במזומן, בדולרים, לסנוואר בעזה. חודשיים אחר כך יש מהומות עלה גדר. נתניהו מורה לעצור את ״הפעימה השלישית״ של הכסף. גורמי הבטחון ממליצים להעביר את הכסף. הקבינט מאשר את העברתו. ספוילר: זה לא היה קורה נגד רצונו של נתניהו. מה שאנחנו רואים כאן זה נסיון שקוף נוסף של נתניהו לבצע מהלך אבל להאשים אחרים. כי גם אם כל גורמי הבטחון בעולם היו רוצים להעביר כסף לעזה ונתניהו היה מסרב, הכסף לא היה עובר. בשביל זה הוא ראש ממשלה. אבל הכסף עבר. ואחר-כך המהומות נרגעו והכסף המשיך לעבור, כל חודש, במזומן, במזוודות, לעזה. ביוזמת נתניהו. באישור נתניהו. הכסף הזה הפסיק לעבור לעזה כשהוקמה ממשלת השינוי. המזומנים הפסיקו לזרום. במקומם ניתנו כרטיסים מגנטיים למשפחות נזקקות ברצועה, דלק למוסדות כמו בתי חולים, וכו׳. העיקר שינון רוצה שתחשבו שמסכן נתניהו, הוא לא רצה, אבל הכריחו אותו. כרגיל.