העיניים שלנו, הלב שלנו. לירי, נעמה, דניאלה וקרינה – כל כך טוב שאתן פה! ביום הזה, אני לא יכול שלא לחשוב על כוחה של קבוצה. על הורי התצפיתניות שהתאחדו מהרגע הראשון, שהגיעו ביחד למקבלי ההחלטות, שטסו לכל מקום בעולם, ושהיו שם האחד בשביל השני. פגשתי את המשפחות לאורך הדרך ברגעים של תקווה וייאוש, וראיתי את עוצמתה של הקבוצה ובעיקר – אהבה של הורים. אי אפשר שלא להזיל דמעה ולשמוח כשרואים את האושר של שירה ואלי, איילת ויוני, אלברט ואירה, אורלי ורן. התצפיתניות במוצב נחל עוז היו העיניים שלנו שראו – ולא זכו לאוזן קשבת. הן סיפור המחדל שחייב להיחקר עד תום. העיניים הטובות שלהן מהתמונות, נכנסו לכולנו ללב, וכל כך טוב לראות אותן פה. חייבים להחזיר גם את אגם ברגר, את ארבל יהוד, שירי ביבס ואת כל החטופים. זו אחריות של ממשלת ה-7 באוקטובר, וזו חובה מוסרית של כולנו.