*האם המדינה הפרה את החוזה שלה עם האזרחים?* / הרב איתן קופמן (לתגובות: 052-8109946) לקריאת המאמר באתר: www.solelim-derech.co.il להצטרפות לקבוצה: https://chat.whatsapp.com/E11YMen2yMz3Tj6mt8885c אחת הטענות של תומכי עסקת החטופים היא שצריך לשחרר את החטופים 'בכל מחיר', כלומר בכל מחיר שמדינת ישראל תשלם (ולא בכל מחיר שהפלסטינים ישלמו). מדוע בכל מחיר? כי יש חוזה בין המדינה לאזרחים והמדינה הפרה את החוזה בכך שלא שמרה עליהם. *צריך להבין שמאחורי הטענה הזו ומאחורי העסקה בכלל יש הנחות יסוד מאד מהותיות שחשוב להכיר אותן.* התרבות המערבית עברה תנועת מטוטלת חדה במאה השנים האחרונות, מקיצוניות אחת לקיצוניות הפוכה. לפני למעלה ממאה שנה קמו תנועות קולקטיביות קיצוניות שהעמידו את חיי הכלל למעלה מחיי הפרט. באידיאל הקומוניסטי, הפאשיסטי או הסוציאליסטי – הקולקטיב נושא בחובו אידיאל גדול כמו תיקון עולם וצדק עולמי, שזו היה מעלתם. אבל היחיד נדרש לשרת את אותו אידיאל גדול. קולקטיביות קיצונית רומסת את היחיד כי הוא בסך הכל בורג קטן במערכת. לכן במקומות אלו היה יחס מחפיר לאדם הפרטי והוא היה כמעט ללא זכויות. לאחר עשרות שנים קמה תנועת נגד, אינדיבידואליות קיצונית. תנועה ששמה את הפרט בראש הפירמידה *ומעתה הכלל או המסגרת החברתית צריכים לשרת את היחיד.* יש כמובן יתרונות לאינדיבידואליות: היא מביאה איתה חופש, היא מאפשרת לכל אחד להוציא את יחודו מהכוח אל הפועל והיא מביאה מגוון לאנושות. אבל כמו כל תנועה קיצונית היא רומסת ערכים אחרים ובמקרה זה - את ערך הקולקטיב. בחברה אינדיבידואלית יש זכויות הפרט וזכויות האזרח אבל אין חובות הפרט. זכויות הפרט זה שהמדינה או החברה חייבות לדאוג ליחיד אבל ליחיד אין מחויבות למסגרת הכללית. למשל, אם בעבר אדם שאל מה הוא יתרום לצבא, הרי שכיום השאלה היא מה הצבא יתרום לו. אמנם יש ערך גדול בזכויות הפרט והאזרח, *אבל כשהן באות בצורה קיצונית הן מפרקות את המסגרות החברתיות – הזוגיות, המשפחה, הקהילה והלאום.* כאשר אדם אומר – המדינה הפרה את החוזה עם האזרחים, הוא מביע גישה אידיאולוגית האומרת שאין שום ערך למדינה מלבד לשרת את היחיד ולספק את צרכיו. מדינה כזו היא רק "חברת אחריות גדולה", כלשונו של הרב קוק. מכיוון שהדאגה לפרט היא זכות קיומה של המדינה - הרי שהמדינה צריכה לשלם כל מחיר בשביל להציל את הפרט. *המילים 'בכל מחיר' מכוונות למחיר לאומי, כמו פגיעה בריבונות, פגיעה בגאווה הלאומית, פגיעה במעמד הלאומי מול עמים אחרים, פגיעה כלכלית או פגיעה בביטחון.* היהדות, לעומת זאת, מלמדת אותנו לאזן בין הכלל ובין הפרט בגלל ששניהם חשובים ונצרכים. לכן יש לכלל חובה לדאוג לאדם היחידי (כגון 'כופין על הצדקה') אבל יש גם ליחיד חובות לדאוג לכלל (כמו מצוות המלחמה). ודאי שאחד מתפקידיה של המדינה הוא לדאוג לאזרחים, אולם יש למדינת ישראל גם יעוד לאומי בפני עצמו, שאנחנו כפרטים רתומים אליו. *כשם שהמדינה מחויבת לשמור על האזרחים כך האזרחים מחויבים לשמור על המדינה.* מסירות הנפש של חיילים לצאת לקרב נובעת מהרגשתם שיש משמעות גדולה לעם ישראל, משמעות שעליה שווה להילחם. *חשוב להבהיר – אין מחלוקת בשאלה האם צריך לשחרר חטופים. המחלוקת היא אך ורק על הדרך. זו לא מחלוקת צבאית אלא זו מחלוקת אידיאולוגית.* בזמן שמטה החטופים בתל אביב מגדיר את מטרת המלחמה כשחרור החטופים בלבד, מאהל הגבורה בירושלים מגדיר את מטרת המלחמה כניצחון על האויב הלאומי ומתוך כך הגעה לשחרור חטופים. זו לא מחלוקת טקטית אלא מחלוקת רעיונית. לצערנו, לעת עתה הגישה הראשונה גברה, והעסקה בנויה על מחיר כבד מאד שהמדינה כמדינה משלמת בכדי להציל את היחידים. *גישה זו תימשך כל עוד אנחנו כחברה לא נדייק את עולם הערכים שלנו ואת היחס המאוזן שבין היחיד ובין הכלל, בדגש על הבנת הערך של עם ישראל כאומה.* אחד הדברים שעלינו ללמוד מהעסקה ומהמלחמה בכלל הוא שמה שמניע את העולם המעשי הוא עולם הרעיונות. סוף מעשה במחשבה תחילה. צריך להעמיק כמה שיותר בעולם המחשבות ולברר אותן כדי שנוכל להיות לוחמים לא רק בשדה הקרב הפיזי אלא גם בשדה הקרב התודעתי. *'סוללים דרך'*