"וַיָּקׇם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכׇל עֲבָדָיו וְכׇל מִצְרַיִם... וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם". כדברכם - הכל כמו שאמרתם, ולא כמו שאמרתי אני, והתפללו עלי שלא אמות, שאני בכור (רש"י). שלמה המלך כבר אמר בחכמתו: "לִפְנֵי שֶׁבֶר - גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן - גֹּבַהּ רוּחַ". הגעת לשיא? מכאן אפשר רק לרדת. פרעה התגאה והתפאר בשלטונו, התמיד בסירובו וחשב שעם ישראל בידיו. מרוב בטחונו בכוחו ובגובה מעמדו, העז בפגישתו האחרונה עם משה להתריס מולו בחוצפה: "הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת". אבל אחר הגאון הגיע השבר - גם אכל, גם לקה וגם שילם. ממלכתו התנפצה לרסיסים, הוא נאלץ לחזור בו מכל דבריו ובנוסף גם לרוץ למשה להתחנן על נפשו שלא ימות. וכמו שאמר לו אז משה: כֵּן דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ", ופירשו חז"ל: אני לא אוסיף לבוא אליך - אתה הוא זה שתבוא אלי. מסופר על אדם תמים וישר שהגיע בבוקר אחד אל המלך ובפיו בשורה: "ראיתי בחלומי את אדוני המלך מטפס בסולם בן אלף מדרגות וכבר הגיע למחציתו". שמח המלך וציווה לתת לאיש 500 זהובים. באותה שכונה, גר גם אדם קנאי ותאב בצע, כששמע מה שקרה מיהר גם הוא אל המלך ובפיו חלום טוב יותר: "ראיתי את המלך מטפס על אותו הסולם ובחלומי הגיע לשיא גובהו - לשלב העליון". כששמע זאת המלך, ציווה להשליך את האיש מארמונו בבושת פנים… כי כאשר מגיעים לשיא ואין לאן להתקדם יותר, הדרך למטה מובטחת - מכאן אפשר רק ליפול. את השבוע פתחנו בטקס הסרת המסכות מעל פניהם של אנשי כנופיית שלטון החוק. לראשונה, לאחר שהצליחו יותר מדי פעמים לרמוס את הימין בכל דרך אפשרית, הם הרגישו שהם בשיא כוחם והחליטו לכפות עלינו "מלך", עם קופה של שרצים מאחוריו, במעמד צד אחד. אבל מי שלוקח לעצמו הכל, בסוף מאבד הכל. מהר מאוד הם יבינו, שדוקא ממרום מושבם העליון, מהמדרגה העליונה בסולם, אפשר רק לרדת. לא נהיה עבדים נרצעים, לא לזרים, לא לשלטון בכח הזרוע ולא להשקפות עולם מסוכנות שכבר המיטו עלינו אסון. השתא הכא עבדי - לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין. בני החורין שלנו, אגם ברגר, ארבל יהוד וגדי מוזס יצאו אתמול מאפילה לאור גדול. המסר של אגם לעם ישראל היה ״בדרך אמונה בחרתי״. האלשיך הקדוש מסביר ש״לא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות האמונה״ - בזכות זה שאכלו את הפסח כשהם מוכנים ליציאת מצרים עוד לפני שהתרחשה מכת בכורות מתוך אמונה שייצאו מיד. אמא של אגם ביקשה בשבוע שעבר שלא יחללו שבת בזמן החזרה מהשבי וכך היה - ״דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי״. אומנם בסיפור שלנו, יחיא סינואר = 356 = פרעה (עם הכולל), כבר מת במכת בכורות, אבל עדיין נותרו כמה וכמה מכות להנחית על עבדיו הנתעבים. הצגות הראווה האכזריות שלהם הן הגאון שלפני השבר. שנזכה ולוחמינו יחזרו עטורים בכתר ישועה ובעטרת נצחון, שכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות ושיקירינו יחזרו כולם מהשבי. וכמו בהפטרת השבת: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד". שבת שלום ומבורך🌷🇮🇱