*בַּיָּם דָּרֶךְ* יומן מסע למצווה אחת #הקדמה *📍בפוסט הקודם* ראינו כיצד תודעה יוצרת מציאות — כיצד מחשבה, רגש ודיבור מעצבים את חיינו ואת העולם כולו. כעת, נחזור אל ראשית המסע ונחקור את תחילת הבריאה. *💡 פרק 5: דע* *נמל הבית — אור אינסוף* *“דע כי בטרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי, אלא הכול היה מלא אור אינסוף פשוט. ולא היה לו לא ראש ולא סוף, אלא הכול היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת, והוא הנקרא אור אינסוף.”* (עץ חיים, שער א’, ענף א’, רבי חיים ויטאל, על פי האר”י) מסענו מתחיל בנמל שכולו אהבה — תודעה של אחדות מושלמת, שבה הכול מחובר ומשלים זה את זה. בנמל הזה, אין תבניות, הגדרות או גבולות. הכול בו גלוי והרמוני. אך כמו כל ספינה הנפרדת מנמל בטוח כדי לחקור את הים הפתוח, כך האנושות נדרשת להתרחק מהשלמות הראשונית של אור אינסוף, כדי לצאת למסע של גילוי עצמי. *שלמות חבויה — שלמות גלויה* תכלית הבריאה היא להוציא לאור את שלמות פעולותיו, שמותיו וכינויו של הבורא. כדי להגשים את הפוטנציאל האינסופי של שפע בלתי מוגבל, יש צורך לברוא כלי קבלה שיכול להכיל את השפע הזה במלואו. מהות הנבראים היא בדיוק אותו כלי: רצון עמוק לקבל את כל הטוב והאור של הבריאה. אך כדי שלא ייווצר נתק רוחני בין הבורא, שכולו השפעה, לכלי, שכולו קבלה, נדרש תיקון — לקבל על מנת להשפיע. תיקון זה הוא שמעניק לכלי את האפשרות להתקרב לבורא תוך שמירה על שלמות התכלית. *צמצום ואור גנוז* האור האינסופי, שבשלמותו אינו מותיר מקום לדבר מלבדו, נסוג כדי לאפשר קיום לנבראים. הצמצום יוצר “חלל פנוי” — מקום שבו יכולים להיווצר רצון ותודעה נפרדים. נסיגה זו אינה העלמות האור אלא יצירת פתח לתהליך שבו הנבראים יכולים לגלות את האור מחדש מתוך עמל ותיקון. הצמצום מאפשר את ההתרחקות הדרושה כדי ששלמות הבריאה לא תינתן במתנה בלבד. כך, האור הגנוז הופך למצפן פנימי שמלווה אותנו במסע — הזיכרון של שלמות האור, המניע אותנו לשוב ולחפש את החיבור מתוך מאמץ. *לחם ביזיון* עיקרון “לחם ביזיון” (נהמא דכיסופא) מבהיר את החיוב שביגיעת העבודה. שפע שמתקבל מבלי שהאדם מתאמץ עבורו יוצר תחושת חוסר ערך — מצב שבו האדם חש תלות ואי-נוחות בקבלת דבר ללא השקעה. הצמצום והגניזה נועדו למנוע “לחם ביזיון” ולאפשר לאדם לגלות את השפע והאור מתוך עמל והתמודדות. רק כך הוא יכול להתחבר אליו באמת וליצור ערך פנימי מתוך העבודה והתיקון. *אדם הראשון — תודעת כתר* אדם הראשון נברא בתודעת “כתר”, שבה כל צרכיו מסופקים. הוא ישות שכל מהותה דבקות באור האלוקי — כעובר ברחם אמו. אך המציאות הזו לא נועדה להישאר סטטית. חטא עץ הדעת סולל את הדרך לתודעה חדשה, שבה האדם חווה את תחושת הפירוד הראשונה ומתחיל את מסעו חזרה אל האחדות, הפעם מתוך עבודה ותיקון. *מאבק בין שני כוחות* בדרכנו הארוכה והמתפתלת, אנו מפליגים בנבכי הרצון האנושי, שבו האנושות נאבקת שוב ושוב להגיע ליעודה. ללא מעבר בדרכים של פירוד ומאבקים — פנימיים וחיצוניים — היא אינה יכולה להתפתח. שני כוחות מנוגדים פועלים בנו: - רצון אגואיסטי, שמבקש שפע לעצמו ומוביל לפירוד ולהרס. - רצון אלטרואיסטי, המבקש נתינה, אחדות ובנייה. חטא עץ הדעת מדגים את התהליך הזה. אדם הראשון מתפתה לאכול מעץ הדעת טוב ורע ומגלה בתודעתו את הדואליות. הוא חווה לראשונה את הניגוד שבין דבקות לפירוד, בין קבלה לעצמי בלבד לבין חיבור והענקה. חטא זה אינו רק רגע היסטורי, אלא תבנית חוזרת בתודעה האנושית — מאבק מתמיד בין שני הכוחות הפנימיים הללו, וחיפוש נקודת האיזון ביניהם — רצון לקבל על מנת להשפיע. *📍 בפוסט הבא* נמשיך במסע ונתבונן בהתפתחות התודעה האנושית לאורך ציר הזמן, ונגלה כיצד ההתנגשות בין הרצון לקבל לעצמו לבין השאיפה לחיבור ולאחדות מעצבת את מהלך ההיסטוריה. •••••••••••••••••••• *😍 מוזמנים לעקוב ולשתף* *🔗 בטלגרם:* https://t.me/bayam_derech *🔗 בווטסאפ:* https://whatsapp.com/channel/0029VazXoEd9RZAYR1UhgN2E *🔗בפייסבוק:* https://www.facebook.com/share/18mH4anyZ9/?mibextid=wwXIfr #מצווה_אחת_ואהבת_לרעך_כמוך *https://hauma.org* 🧡💙🧡