*בַּיָּם דָּרֶךְ* יומן מסע למצווה אחת #מנהיגות_האומה *💡 האומה הישראלית – מערכת אירגונית חיה* קראנו השבת בפרשת יתרו אודות חותן משה – מחכמי אומות העולם העתיק – הרואה את משה רבנו שופט את העם מבוקר עד ערב ומציע פתרון ניהולי ברור: להקים מערכת אדמיניסטרטיבית היררכית – “שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות” – כדי להקל על העומס ולייעל את ההתנהלות. לכאורה, זו עצה חכמה ומתבקשת, אך ניתן להבין מפירושו של רבי יצחק אברבנאל על הפרשה שמשה לא שלם איתה לחלוטין. מה יכולה להיות הסיבה לחוסר שביעות רצונו של משה מעצת יתרו? *עיצוב תודעה שלמה של אחדות* על דרך האפשר, נאמר שמשה רבנו לא מבקש רק להקים מערכת משפטית מסודרת, אלא לעצב תודעה שלמה של אחדות. הוא רוצה לבסס חברה שבה כל אדם מביא לידי ביטוי את ייחודיותו, תורם לכלל ומקבל מהכלל את מה שחסר לו. זהו הביטוי השלם של “*ואהבת לרעך כמוך*”, מצווה אחת שכוללת בתוכה את התורה כולה. חברה שמבוססת על חיבור חי ונושם, ולא רק על מערכת היררכית של סמכות וצייתנות, היא חברה שחיה על פי הרעיון של ערבות הדדית, שותפות ואחריות משותפת. *מערכת אורגנית – לא מבנה פירמידה* משה מבקש להשריש באומה תפיסת עולם שבה כל פרט רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהשלם, תוך שמירה על ייחודיותו. זוהי מערכת שבה כל מרכיב אינו פועל מתוך תלות היררכית, אלא מתוך חיבור פנימי ומודעות הדדית – כמו גוף חי שבו כל תא יודע את תפקידו ותורם לקיומו של האורגניזם כולו. בניגוד למערכת היררכית קשיחה, שבה סמכות חיצונית מכתיבה לכל פרט את מקומו ותפקידו, תודעה אורגנית פועלת מתוך זרימה טבעית, שבה כל יחידה מזהה את מקומה מתוך עצמה ומתקשרת עם שאר היחידות ישירות וללא מתווכים הכופים סדר חיצוני. במקרה של האומה הישראלית, המשמעות היא חברה שבה כל פרט מביא את ייחודיותו לטובת הכלל, פועל מתוך הכרה הדדית, וחש מחויבות טבעית למארג החברתי, לא מתוך ציות כפוי אלא מתוך שותפות חיה ואקטיבית. כאשר האחריות האישית נמסרת למערכת פירמידה פורמלית, הפרט עלול לראות את עצמו משועבד לה – במקום להיות שותף פעיל בבריאת המציאות; גם מעבדות זו יש להיגאל. *מדוע מקבל משה את עצת יתרו?* מפירוש רבי אברבנאל, ניתן להבין שמשה רבנו לא מאמץ את עצת יתרו כפי שהיא, אלא מבצע בה שינויים משמעותיים (עיין שם). בין היתר, הוא דוחה את ביצועה לאחר מעמד הר סיני, ייתכן כדי שלא תיפגם האחדות הנדרשת למתן התורה – ״*כאיש אחד בלב אחד*״. משה – גדול הנביאים שראשו בשמים, אך גם מנהיג מעשי שרגליו בקרקע – יודע לגשר בין חזון למציאות ומבין שיש פער בין האידיאל למצב בפועל. עם ישראל, שנמצא בתחילת דרך גאולתו מהעבדות ועדיין תחת השפעתה, אינו מסוגל עדיין להתנהל ללא מבנה היררכי, במיוחד לנוכח מספרו ההולך וגדל. הרעיון של חברה אורגנית המבוססת על חיבורים ישירים, אחריות הדדית ושותפות מלאה הוא אידאלי, אך עדיין לא ניתן ליישמו. משה מקבל את עצת יתרו כפתרון פרקטי, מתוך הבנה שכרגע העם צריך מסגרת ניהולית ברורה כדי שיוכל להמשיך ולצמוח. עם זאת, משה לא מוותר על העיקרון של החיבור הישיר. לכן, הוא מותיר את “הדבר הקשה יביאון אל משה” – הנושאים המורכבים ביותר נשארים תחת הנהגתו הישירה, כדי למנוע מצב שבו התורה וההנהגה הרוחנית הופכות למשהו טכני ומתווך בלבד. *ביטוי ייחודי בשותפות הדדית* מערכת ארגונית “שטוחה” שפועלת כאורגניזם חי, שבו כל פרט נותן לכולם את ייחודיותו ומקבל מכולם את צרכיו, יכולה לפעול בהרמוניה רק כאשר כל פרט בה מבטל את האגואיזם שלו. האומה הישראלית מגיעה למדרגה הזו במעמד מתן תורה, שבו היא ניצבת כאיש אחד בלב אחד. אך תודעה זו עדיין לא יציבה וקורסת בחטא העגל. משה רבנו לא מבקש רק לנהל עם, אלא להגשים חזון של חברה מאוחדת, חיה ונושמת, שבה כל אחד מבטא את כישוריו הייחודיים. זהו אתגר גדול שממשיך ללוות אותנו גם כיום. *כיצד נוכל לבנות חברה שבה כל פרט מוצא את ייחודיותו, אך נשאר מחובר? איך מאזנים בין סדר וארגון לבין חירות ואחריות אישית?* *מצווה אחת – “ואהבת לרעך כמוך”* – יכולה להפוך אותנו לאומה שבה כל פרט בה מביא את עצמו אל הכלל – כלל שהוא מארג חי, מאוחד והרמוני, שנוכח ופועם בכל פרט בו. *בתמונה* עץ תמר, שענפיו מחוברים ללב אחד – ממש כמו חברה שבה כל פרט מחובר ישירות אל רועה האומה, איש לרעהו ואל המשמעות המשותפת, כפי שנאמר: “*צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח*” (תהלים צב, יג). •••••••••••••••••••• *😍 מוזמנים לעקוב ולשתף* *🔗 בטלגרם:* https://t.me/bayam_derech *🔗 בווטסאפ:* https://whatsapp.com/channel/0029VazXoEd9RZAYR1UhgN2E *🔗 בפייסבוק:* https://www.facebook.com/share/18mH4anyZ9/?mibextid=wwXIfr #מצווה_אחת_ואהבת_לרעך_כמוך *https://hauma.org* 🧡💙🧡