מודה שהייתי קרועה. מצד אחד, לחשוב על הוריו של הבחור המתוק, שבטח היו שמחים אילו נותר בעולם הישיבות (והוא היה בישיבות מעולות!). "כן, הוא חרדי אמיתי", השבתי לשאלתו של רביב דרוקר, שתהה אם מדובר ב'עוד אחד לא באמת חרדי, שהתגייס'. לימור לבנת אמרה, "אני סומכת על שרי" ודרוקר תהה, איך את יודעת? "יש לנו את הכלים שלנו", עניתי לו. היתה לי שיחה ארוכה עם מרדכי, בחדר ההמתנה, הוא סיפר לי על הישיבות בהן למד, על הקשיים איתם התמודד ועל ההחלטה שלו לפרוש לטובת ישיבת ההסדר החרדית של הרב יונתן רייס, חסיד בעלזא שגם הוא הופיע כמה פעמים באולפן 'אזור מלחמה' בעבר. "הוא ילד מתוק", אמרתי, וקיפלתי במילים האלו את ההרגשה המצמרר שלי לחשוב מצד אחד על ההפסד של עולם הישיבות ומצד שני לשבח את הצעד הנכון שעשה מרדכי כשהחליט, שאם הוא לא באמת לומד (עבד במקביל לשהותו בישיבה האחרונה בה היה) הוא לא יכול להירשם 'בכאילו' ובשקר. התרגשתי מהאופן בו דיבר על עולם הישיבות אותו לכאורה עזב, אבל נראה שהישיבה לא עזבה את ליבו. "בוא תגיד לנו את האמת, הלימודים בישיבה זה מוות?"...שאל אותו רביב. "לא, כשאתה מצליח, זה האושר הכי גדול בחיים", היתה תשובתו של מרדכי. >>>