*טו' בשבט* נקרא ראש השנה לאילנות. זה אומר שיש בו משהו דומה לראש השנה הגדול. נהגו ישראל לאכול מפירות האילן בטו' בשבט ולאדם יש *זיקה מיוחדת* דווקא לפירות האילן. בעלי החיים אוכלים עשב ודשא, ופניהם אל האדמה. האדם מסתכל קדימה ולמעלה כדי לאכול מפירות האילן, כי העץ הוא הצורה המפותחת יותר של הצמח. לעץ יש *שורשים,* גזע אחד, ענפים ופירות. גם לאדם יש שורשים: העבר שלו, המשפחה שממנה הוא בא.ככל שהוא מעמיק את הקשר למשפחה ממנה הגיע ואת ההבנה מה קיבל ממנה, כך *הבניין שלו -* כמו העץ - יהיה יותר יציב. *הגזע* האחד מסמן את ה- DNA המיוחד של כל אדם, את הצמיחה הייחודית שלו. *הענפים* מסמנים את הילדים המגוונים והשונים הצומחים מכל אדם, ואילו *הפירות,* הם המיצוי של מה שיוצא מהענפים. לכן, *הילדים נקראים פרי בטן.* הפרי מגלם בתוכו את כל האיכות שבאה מהשורשים, צמחה בגזע העץ ומגיעה לכלל השלמתה בפירות. טו' בשבט הוא התאריך שבו השרף עולה באילנות כי כבר יצאו רוב גשמי השנה (גמרא). נוזל השרף עולה מהשורשים אל הגזע והענפים והוא *מאפשר* את צמיחת הפירות שיגיעו למיצויים באביב, בפסח, בחג החירות.