בסוף השבוע הזה, כך מסתמן, יימאס לעם ישראל מהעסקאות הבזויות עם החמאס, מהסלקציה בין שבויים יהודים, ממראות שואה ומוזלמנים, מביזוי הכבוד הלאומי וחגיגות מרצחי החמאס, מהלוחמה הפסיכולגית והמשחק ברגשות משפחות אומללות. יימאס גם ממראות המשאיות העמוסות כל טוב לאויב בעוד אחינו ואחיותינו נמקים ברעב במנהרות, ממילוי שורות המחבלים בעוד ועוד מחבלים צעירים חדשים, מעבודות השיקום והכנסת הקראוונים - כיבוש מוסלמי, גירוש צה"ל והתיישבות נאצית. פשוט יימאס. ואז תעלה דרישה לאומית לניצחון. להכרעה. להשמדת האויב. לכתישה שלא נראתה כמותה. לפירוק רצועת עזה בלי להשאיר אבן על אבן ועצם על עצם. לגירוש מאסיבי של כלל אוכלוסיית האויב עד הערבי האחרון. לשליטה ישראלית אמיתית ומלאה, לא בערך ולא ליד. להפיכת אחינו החטופים לנטל על האויב במקום לנכס. לשחרור כולם בבת אחד ושמחת עולם על ראשם. בעיקר תעלה דרישה להוכחה שמדינת ישראל באמת למדה מהמחדל ההיסטורי. שהקונספציה ואנחנו זה שני דברים הפוכים. שעם ישראל נלחם על חייו, על ארצו, על עצמו. זו דרישה גדולה מדי? *תורת לחימה*