ב־3 ביוני 1784, זמן קצר לאחר סיום מלחמת העצמאות האמריקאית, הקונגרס הקונטיננטלי קיבל החלטה רשמית להקים את צבא ארצות הברית. זה היה רגע משמעותי בהתפתחות המדינה החדשה, שכן לאחר סיום הלחימה עם בריטניה ופירוקו של הצבא הקונטיננטלי – אותו צבא זמני שהוקם במהלך המלחמה – נותרו המושבות המאוחדות ללא כוח צבאי סדיר שיגן עליהן. ההחלטה שהתקבלה הייתה להקים גדוד חי"ר אחד בלבד, שמנה כ-700 חיילים, בעיקר כדי להגן על הגבולות המערביים של המדינה ולשמור על הסדר בשטחים שהועברו לארצות הברית במסגרת הסכם פריז. החיילים גויסו בעיקר ממדינת פנסילבניה. למרות שמדובר היה בצבא קטן מאוד, הקמתו סימנה את ראשיתו של הצבא הסדיר של ארצות הברית כפי שהוא מוכר כיום. ההחלטה שיקפה את החשש של רבים מהקמת צבא קבע גדול – מחשש לריכוז כוח שיעמיד בסכנה את חירות האזרחים – אך גם את ההבנה שלא ניתן לקיים מדינה ריבונית ללא כוח הגנה מאורגן. עם הזמן, הצבא הזה התפתח, התרחב והפך לעמוד תווך בביטחון הלאומי של ארצות הברית.