*נָשִׁים מֵתוֹת בַּדֶּרֶךְ לְלֵידָתָן* *הרב אוֹרי כהן* *עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן: על איוולת ה'מפגע הבודד', על חרפת ה'טרור משני הצדדים' ועל קונספציית ה'איך אתם מעיזים למתוח ביקורת על צמרת צה"ל'?* דמה של צאלה הקדושה הי"ד רותח ומפעפע, כמו ליבנו שרועש וגועש מכאב החרפה, מזעם התסכול ומקדושת הנקם. דווקא אנחנו, כאנשים מאמינים, מתקשים לפעמים לומר את האמת הפשוטה: זה לא היה צריך לקרות! אין שום סיבה שבעולם, שלאחר 77 שנים של עצמאות מדינית ועוצמה ביטחונית, אישה יהודיה תישחט באכזריות בדרך ללידתה! היא אמנם זכתה להתעלות במעלות קדושים וטהורים, מקום שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתהּ, אך אנו שנשארנו כאן, מצווים לנקום את דמהּ הטהור ולהבטיח שלעולם לא עוד! הבעיה, שכבר הבטחנו את זה... וחיללנו שבועתנו. נשבענו לשווא ולשקר. כשצאלה הקדושה הי"ד היתה ילדה קטנה, שרו לה המבוגרים השקרנים את מילות השיר המטופש: "אני מבטיח לך / ילדה שלי קטנה / שזו תהיה המלחמה האחרונה". כמה דורות של ילדים שמעו את ההבטחה הזו, ולא האמינו עד כמה משקרים להם. במקום לשיר ולהונות את ילדינו, מוטב להתחיל להתעורר, ולקיים את הבטחותינו. ילדים שנולדו אחרי חטא הגירוש הנורא מגוש קטיף, נאלצו להרוות בדמיהם את חולות עזה, בגלל שהאמנו שהאהבה תנצח. בגלל שהיינו מספיק טיפשים כדי לחשוב שמספיק להוליד ילדים ולהיות רוב, בעוד השמאל יולד רעיונות שהורגים את הילדים שלנו. וגם הרוב שלנו לא שווה דבר, כאשר דיפסטייט אימתני עושה בנו כבשלו. אז גידלנו ילדים, ושרנו להם שירים, והיום אנו נאלצים לטמון אֵם צעירה ולחבק יתומים קטנטנים. אם במקום לשיר היינו מחסלים, ובמקום להבטיח הבטחות היינו מגרשים - הקדושים הי"ד היו איתנו היום. מי שבוכה היום בלוויה, ולא שואל את עצמו מה הוא עושה כדי לא להיות מחר בעוד הלוויה - דמעותיו מזויפות הֵן. ויש הרבה מאוד מה לעשות! זו איננה גזירת גורל שעלינו לקבל! לחרפה נוראה כזו שאֵם צעירה נשחטת בדרך ללידתהּ אסור לנו להתרגל! בימים אלו, של תוֹקף גְאוֹן ישראל ורוממות קרנו, במסירות נפש, בגבורה נוראה ובעוז רוח, הנמשכת לנו מרועֵנו הגדול רבי עקיבא ותלמידו רשב"י הקדוש, מוכרחים אנחנו לכרוע ללדת את קומת החיים החדשה אליה אנו נקראים. הדם הזה שנשפך היום, הוא דם הלידה של דרך חדשה הנובעת ממקור הקודש הנותן עוז ותעצומות לעם. עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת באתנו הצרה הגדולה הזו, ובתיקונן הנחרץ והמוחלט ננוחם ושבר מכתנו ירפא: _*א. המפגע הבודד*_ כאשר רמטכ"ל צה"ל (שנבחר אחרי קדנציית הבלהות של הרצי, במגמה להבריא את המערכת) אומר הבוקר: "נפעיל את כל הכלים שלנו, ונגיע למרצחים על מנת לבוא איתם חשבון", אני יודע שהפיגוע הבא הוא עניין של זמן ח"ו. כאשר מפקד הצבא לא מבין שהוא איננו שוטר שרודף אחרי גנב סורר בהתאם לדין הפלילי, ולמרבה הטיפשות, הוא מנסה 'למגר את תופעת הטרור' כאילו אין אנשים מאחורי 'תופעת' הטרור, ואין אוכלוסיה שלימה המחוייבת להשמדת ישראל - כיצד יכולים אנו לְצָפּוֹת לביטחון מאדם כזה? כאשר אלוף הפיקוד פותח מחסומים, ביודעו שאין לו שום דרך להבטיח שלא יירצחו יהודים בכבישים הללו, רק כדי לא לפגוע בשגרת חיי הפלסטינים, והוא מנסה לטשטש את הכרתנו בניסוחים מעורפלים כגון 'טרור פוגש צבא' או 'הענקת תחושת ביטחון', ולדעתו העניה צריך 'לנצח ולהישאר בן אדם' - אני מבין שגם לא ננצח, וגם לא יישארו פה בני אדם. מדוע מגיע לנו קצינים כושלים כאלה? צה"ל הרי מלא לוחמים נפלאים עזי נפש, מדוע ההנהגה כה רקובה ומנותקת? _*ב. טרור משני הצדדים*_ שלשום הגיע הרמטכ"ל לביקור באחד הישובים בבנימין. לפני הביקור, חיילי צה"ל בגיזרה תודרכו ע"י מאבטחי הרמטכ"ל. הוסבר להם שהביקור נעשה ב'חתימה נמוכה', ללא שום פרסום, לא לפני ולא תוך כדי, וזאת מחשש ל'איומים אדומים ואיומים כחולים'. כלומר, צה"ל חושש מטרור ערבי ומטרור יהודי גם יחד. כיום, שצף כל הביוב של המחלקה היהודית בשב"כ, ומתגלות השיטות הבולשביקיות שטיפחו את הבדיה של 'טרור יהודי', אנו נאלצים לשמוע שעדיין זו הרוח השוררת בלשכת הרמטכ"ל. אין די מילים קשות לגנות את החרפה הזו. זהו אובדן דרך מוחלט של מערכת הביטחון שלנו ששכחה מי אויב ומי אוהב, מי אח ומי בן-מוות. מגיע לנו יותר מזה. מגיע לנו שיהיו אמונים על בטחוננו יהודים בריאים ואמיצים שידעו למגר את האויב השפל ולהבטיח ביטחון אמת לגיבורי יהודה ושומרון. _*ג. איך אתם מעיזים למתוח ביקורת על צמרת צה"ל?*_ קל לנו לדבר על הקונספציה של הקצינים חניכי הרווארד המסורסים, אך חשוב מאוד לומר מילה גם על השיח הפנימי שלנו: כאשר עומד אדם ומותח ביקורת על צה"ל ומערכת הביטחון - מיד משתיקים אותו בטענות: איך אתה מעז? אתה יודע כמה הוא מוסר את הנפש לילות כימים? הלוואי עליך שתעשה למען עם ישראל כמו שהוא עשה! וכן על זו הדרך. על כך אשיב רק את זאת: זה איננו גיבוי לצה"ל, וזו איננה אהבה. אהבה עיוורת המחפה על המומים הנוראים שנפלו בצה"ל היקר והאהוב שלנו, היא למעשה התאכזרות אל צה"ל. כי האג'נדות הפרוגרסיביות שסירסו את צה"ל הם אלו שגורמים לביזיונו והם אלו שמשמידים את ערכו המקודש של צה"ל! ביקורת חריפה ונוקבת, שהיא מוצדקת לחלוטין כשהיא נאמרת מפי האנשים שמשלמים בדמם על כשלי המערכת הזו, שאוי ואבוי לה אם היא לא תהיה שקופה לביקורת, זו ביקורת מלאת אהבה. אין לנו צבא אחר, גם אם צמרתו איוולת. לא נוותר עליו. נחשוף, נבקר, נוכיח, נדרוש ונצעק גם באוזניו - עד שיפקח את עיניו. *לתגובות: [email protected]* --- 📣📣 רוצים להכיר עוד תכנים *מ'דור הניצחון'* , מוזמנים להיכנס ולעקוב בערוץ החדש שלנו 👈🏽 https://did.li/Dor-nezhon-whatsapp