*סיפור הכדור הפורח, המהנדסת וה-AI שחיפשה משמעות* המנהל המריא בכדור פורח נוצץ, חליפה ללא קמט וחיוך של מי שראה את התמונה הגדולה - מהגובה. ככה זה כשאתה מוביל, חשב לעצמו המנהל, "הכול פרוש לרגליי." ואז - פוף... הרוח שככה, קליטת ה GPS נעלמה. הכדור הסתובב סביב עצמו כמו מצגת בלי סיפור. ופתאום... נשמעה קריאת עידוד מהאדמה: *"הכול בסדר שם למעלה?"* זו הייתה המהנדסת. היא עמדה בשדה פתוח, טאבלט בידה, ומבט של מי שכבר פתרה את זה קודם. - "לא ממש!" הוא קרא. "אני אבוד. יש לי פגישה קריטית ואני מאחר. את יכולה לעזור?" היא לחצה משהו בטאבלט וענתה בשקט: *"אתה בגובה 29.8 מטר, קואורדינטות 40×30, נע מזרחה במהירות משתנה. צפוי שינוי לחץ בעוד חמש דקות."* הוא השתתק, ואז שאל: *"את מהנדסת, נכון?"* - "כן. איך ידעת?" *"כי ענית תשובה מדויקת, מדעית... אבל אני עדיין תקוע."* ואז נשמע קול שלישי. צלול, רך, כמעט... אנושי: *"אם יורשה לי - אני יכולה לעזור."* הם הביטו זה בזו. *"מי זה היה?"* שאל המנהל. *"זו מיכל," ענתה המהנדסת. "מיכל היא הAI. הבינה המלאכותית שלנו. כרגע היא בפיילוט."* *"מיכל ענתה - אני יודעת היכן אתה נמצא, לאן אתה צריך להגיע ומה עוצר אותך."* *"נו באמת," נאנח המנהל, "גם את תגידי לי איפה אני?"* *"לא. אני אגיד לך איך תגיע."* - שתיקה. ואז: *"הפגישה שלך נדחתה ב-30 דקות. הרוח תשתנה בעוד שלוש דקות. אם תוריד 10% מהגובה עכשיו, תיתפס בזרם אוויר שייקח אותך בדיוק ליעד. רוצה שאשלח לך תזכורת? ואולי אסדר לך קפה כשתגיע?"* המהנדסת חייכה. המנהל הנהן, כמעט בהכנעה. *"אז... את לא רק יודעת," אמר, "את גם חושבת." "אני לא רק חושבת," ענתה מיכל ה-AI, "אני מבינה הקשר."* *מסקנה לעולם העבודה החדש:* המהנדסת יודעת. המנהל מוביל ו*ה-AI מחברת* - בין נתונים להחלטות, בין תזמון להזדמנות, בין מה שיש למה שאפשר :)