אחת ממתפללות חג השבועות בהר הבית, שעלתה אליו לראשונה בחייה, סיכמה את חווייתה: זכיתי ונולדתי למשפחה של כוספים לגאולה.. ינקנו תודעת משיח ומקדש וחרות ישראל השלמה במעי אמנו עוד מהדורות הקודמים. עליה להר הבית, התפילות והכיסופים למקדש ומלכות, השותפות בגאולת ירושלים וארץ ישראל חקוקה לנו בתודעה ובורידים. כל החיים גרנו במסירות נפש של אריות ממש, לוחמים בין הקליפות, מול קודש הקודשים, חיים, מתפללים, כוספים.. בהתקדמות תמיד לגאולה. אבל כל השנים האלה הייתי צופה משקיפה ושותפה פעילה מבחוץ, מגיעה רק עד לשערים. כספתי מאד מאד לעלות להר, אבל כל הקושי והצער של השכינה, לחוות את חורבן מקום המקדש ככה מקרוב, היה כבר יותר מידי בשביל הלב שלי. היה לי הסכם עם הקב"ה שאני לא מסוגלת לעלות בביזיון.. פשוט לא יכולה.. לא בשבילי הגלות הזאת.. אני יכולה לסבול וואחאד ביזיונות ומלחמות בשבילו, אבל רק עד לשערים. לא בהר. זה תמיד היה הגבול שלי לביזיון. וכשאני יעלה זה יהיה אך ורק כמו בת של מלך. ראויה. ולכן לא עליתי כל השנים האלה.. פשוט כי לא יכולתי לסבול את מה שקורה שם.. זה לא היה בשביל העצבים שלי. ועכשיו כבר לא הייתי יכולה לחכות עוד.. ואמרתי שאני צריכה לעשות תשובה ושהגיע הזמן לעלות. שאין שום מניעות בעולם כלל! יש רק השם יתברך ואין עוד מלבדו ודי לתת לכל הפחדים להפריע לי להגיע להר וכבר הגיע הזמן, אז פשוט עולים, וחלאס לתת לכל האחיזת עיניים הזאת לשלוט, כי באמת יש רק גאולה בעולם. וגם זה אזכרה של אבא שלי האהוב עוד מעט.. שעלה ודרש את הר השם והמקדש בכל נשמת אפו. אז החלטתי שהפעם אני עולה לכבודו. ושבועות זה של רות ודוד המלך והבעל שם טוב, וביכורים ומתן תורה. אז אם כבר אני עולה, שבועות זה סיפתח טוב בשבילי. וגם חשבתי כל השנים האלה שאני יחכה לחתונה שלי כדי להיטהר. אבל עכשיו אמרתי לא אכפת לי כלום אני מפסיקה לחכות לאף אחד ואני עולה. קניתי לעצמי טבעת חדשה ובגד לבן חדש לברך עליהם שהחיינו בהר, ועשיתי את כל תקופת ההכנות וזכיתי להיטהר ערב חג. עשיתי כוונות על עצמי ובשם כל בנות ישראל, לטהר ולנקות את גופי נפשי רוחי ונשמתי מכל קשר לא רלוונטי שהיה לי עם איזה שהוא בן כלשהו בעבר, ויצאתי טהורה כמו ילדה שנולדה מחדש ושמחה שמחה שמחה! לא הפסקתי לרקוד. יש בזה משהו מתוק מתוק וטהור ותמים להיטהר רק בשביל עצם הטהרה, רק בשביל עליה לרגל .. רק בשביל עצמך והקשר שלך להשם ולירושלים ולקודש. ולא בשביל אף אחד אחר. כמנהג העתיק של בנות ישראל שהיו נוהגות בזמן המקדש. כל הלילה של שבועות בכלל רק ישנתי ולא נשאתי ערה, כי אמרתי שאני המצווה שלי היא ביום ואני צריכה כח. ותכננתי לקום ותיקוין ובסוף התעוררתי מאוחר.. והלכתי ברגל ממרכז העיר לכיוון העיר העתיקה. כל ישראל שלמדו תורה כל הלילה ובאשמורת הבוקר התיצבו בתחתית ההר כאיש אחד בלב אחד, כדי לקבל תורה, עכשיו חוזרים בהמוניהם מהתפילה.. ואני מוצאת את עצמי הולכת נגד הזרם.. אני מנסה לא להתבאס על עצמי שאני ככה מאחרת ופספסתי את התפילה.. ומחליטה שהכל מדוייק ולהרפות ואני כלום ושום דבר רק השם מוליך אותי.. ואני אומרת לעצמי, מקווה ישראל השם, אני הולכת עכשיו בשם כל המוני ישראל שאני פוגשת את הפרצופים שלהם מולי לעשות מצוות עליה לרגל בחג מתן תורה.. איכשהו במקרה ממש, נתקעתי עם העליה להר הבית הזאת המסויימת.. כי חיכיתי שעות, ובעליה שנכנסה לפני לא היה לי מקום להיכנס.. אז נשארתי לחכות עוד ועוד.. ושוב מה שעובר לי בראש זה להרפות להרפות, את של השם עכשיו והכל מדויק בשבועות.. רק בקשתי מאבא שלי שיהיה איתי בעליה הזאת, ומהבעל שם טוב, ומדוד המלך שזה ההילולא שלהם היום, שיהיו איתי, שיעלו איתי להר. ומכל האבות והאמהות הקדושים ומכל הצדיקים והצדיקות, שילוו אותי איתם, כי אני פה בפעם הראשונה.. והיה כלכך מתוק ואור האורות בהר הבית. כל אחת חייבת וכל אחד חייב את החוויה המתוקה הזאת לעצמו. והשתחוויה בהר זה פשוט ביטול של האגו מול אור אין סוף. ויש שם אור גדול בהר והשראת שכינה. ומקבלים שם לב חדש איפה שהלב של העולם.. ונשמה יתרה שממלאת לך את כל החסרים שיש לך בנפש. יש שם עדיין רשימו מהאור של המנורה ומקטורת הסמים. ובירכתי שהחיינו בשם כל ישראל והייתי מאושרת באדם. ועוברת לי מחשבה של בושה גדולה.. שאיך לא באתי עד עכשיו.. ואיך סתם הפחדתי את עצמי.. ואני מתהלכת שם יחפה ומתענגת על זיו השכינה. ולקראת הסוף אני אומרת לעצמי מוזר שככה שקט.. הייתי בטוחה שאם אני יעלה.. בטח יקרה איזה פיצוץ בהר הבית.. חייב לקרות איזה משהו.. והנה השם צוחק עלי ואומר לי בואי. את רואה? הכל בנחת בצ'יל.. ואז פתאום בשניה, הכל פשוט קורה לי ככה מול העיניים.. ושני כהנים קלים כנשר, זריזים כצבי וגיבורים כארי לעשות רצון אביהם שבשמיים, פורצים ורצים ומסתערים קדימה ומניפים את שתי הלחם. וזכיתי ככה, להיות אחת מתוך חמישים, מכל עם ישראל, שרואה בעיני הבשר שלה, חידוש של עבודת קורבנות בטהרה, במקום המזבח, על ידי כהן טהור ואמיץ לב במיוחד, בבגדי כהונה. אחרי אלפיים שנה. אין לי איך להסביר את הזכות והאושר בחוויה הזאת. משתפת את כל זה כאן, כדי לעורר את הנשמות של מי שיקרא, לקום ולהיטהר ולעלות להר בקדושה ושמחה ואהבה . להידבק באור ובשפע שיורד לעולם מהמקום של המקור של הכל. לקבל שלמות, חיבוק ומלא מלא מתנות. אחרי קריאת מגילת רות בחג, הייתי אומרת לכם שהמלך בשדה🌾 אבל באמת המלך בארמון שלו, מחכה גם לכם. בואו! 🙌🏽 ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו! איסרו חג שמח, בשורות טובות, ישועות ונחמות גדולות עלינו🌾