התעוררתי אחרי שעתיים וחצי של שינה וגיליתי - כצפוי - כי כועסים עלינו. אני לא רוצה שזה יישמע כנזיפה (כי זה ממש לא), אבל בפעם האלף - תפסיקו לכעוס על אנשים שנאבקים לילות כימים למען הדמוקרטיה הישראלית, למען ישראל חזקה וצודקת. כי ממש במקרה הלילה מפלגת השלטון בישראל ירקה בפרצופם של חיילי צה"ל ומכרה את משרתי המילואים לעסקונה החרדית. נראה לי כי את הזעם נכון להפנות קודם כל נגדם. לנתניהו ולשופרות שלו טוב שהשיח יתנהל סביב "כישלון האופוזיציה". בואו לא נשתף עם זה פעולה. וכעת לפינת העובדות: - הלילה הקואליציה אמנם שרדה לעת עתה, אך המשיכה להתפורר ולהצטמק, - אין באמת "הסכמות" בין יולי אדלשטיין לנציגי המפלגות החרדיות בנושא הגיוס. ההסכמה היחידה - לדחות במעט את הקץ, - "המתווה" שמופץ הבוקר זה מתווה של החרדים בלבד. "מתווה הגיוס לישיבות". זה לא יקרה, זו סתם אצבע חצופה בעין, - לא יהיה חוק, הכל כלאם פאדי, - מאחר ולא יהיה חוק, לא יעברו תקציבים לישיבות ולא יהיו הנחות במעונות יום, כי פסיקת בג"ץ בתוקף, - נמשיך לעבוד קשה בוועדות הכנסת, על מנת לוודא כי הברזים למשתמטים יישארו סגורים, - כן יישלחו 54 אלף צווי גיוס בסוף החודש, והלחץ ילך ויגבר, - יש מספיק דרכים לפזר את הכנסת וללכת לבחירות גם הבוקר. רוצה לומר - הם בדרך להתנגש בקיר המציאות וזה יהיה כואב במיוחד. תרימו את הראש, תהיו אופטימיים, הטובים ינצחו. לעיתים זה לוקח יותר זמן, אך אין לי ספק - ישראל בדרך לשינוי.