עַל סֵּבֶל וְתִּקְוָה (מאב שכול ליוצאים לחופשי) הי, אתם לא מכירים אותי או אולי בעצם כן. אנחנו שותפים, שותפים לסבל הגדול. סבל החטיפה-סבל השכול. יש בינינו הבדלים: אני מונה "רק" 413 ימים, מאז שנפל בני יהונתן. לא סבלתי פיזית, לפחות לא במכוון. הוקפתי ואני מוקף באנשים טובים כל הזמן. אבל סיבלי לא עומד להיגמר. ואין לי תאריך שבו הוא ישתחרר. ומשהו על סבל נפשי והתמודדות למדתי להבין, מלילות וימים של בכי, יגון, וגעגועים. ויש דברים שנותנים לי כוח ויש דברים שאותי מפילים לעומק תחתיות. והכל תלוי בראש, בגישה, במה אני מתמקד ואיך אני בוחר לחיות. "אִם רַק..." אז דעו אחים יקרים, ש "אם רק" זה אחד הגרועים, שאין בו תועלת חוץ מכאבים. "אם רק" לעזה הוא לא היה נכנס, "אם רק" בדיוק הוא היה בחופשה לשבת. אם רק" הוא לא היה מסתער. "אם רק" הוא היה באותו שבריר שנייה במקום אחר. מציע לכם לזרוק אם ה"אם רק" הרחק מהמחשבה. הוא תמיד מביא רק כאב, כעס ומכבה כל תקווה. "הַסֵּבֶל לַשָּׁוְא" והטעות השניה, לא פחות מסוכנת, דרך אגב, זו הדעה שהסבל שלכם ושלי, היה לשווא. ו"נשמות טובות" יגידו לכם מה שהם אומרים גם לי, שהמלחמה הייתה סתם וזו אשמתו של ההוא וההיא. שיכלו למנוע, יכלו להציל, ויכלו קודם, אבל לא היה איכפת להם. והדעה הזו מובילה למחשבה מצמיתה ונוראה, שבעצם הסבל שלי ושלך הוא סתם ולשווא, וזה כמו סכין בחזה כמו עקיצת עקרב. "משָּׁוְא לְמַשְׁמָעוּת" אני מוצא המון נחמה ונדמה לי שגם אתם יכולים. במשמעות של הסבל ושל הזיכרונות הקשים והכואבים. כי הסבל שלי כמו גם שלכם, הוציא מהעם הזה כוחות מופלאים ומדהימים, וזה די בזכותכם. ומיליוני מתנדבים- אזרחים וחיילים יצאו לפעול לאורכם, והייתה אחדות גדולה ותפילה משותפת להצלתכם. והמון עשייה חיובית והתנדבות וקרבה של אחים. וזה לא נעלם, זה לא הולך לאיבוד, וזה ייתן כוחות לעוד הרבה שנים. ובזכותכם גם הספקנו להשמיד כל כך הרבה מהרוע הרצחני. ובזכותכם, נמנע מכל כך הרבה אחרים, סבל עתידי. וזה בזכותכם כי הערכנו שגם אם קשה, אתם מחזיקים מעמד, ויכולנו להמשיך ולהכות בארורים בעוצמה, בכוח ולעד. אז לעולם לא נאמר היה כדאי. ולעולם לא נשמח שכך קרה. אבל כשחושבים על זה כך, אז יש פשר, תשואה ותקווה. ומשמעות למה שעברנו ועדיין עוברים, וכוח לעבור ימים לא פשוטים וקשים. ותרשו לי לסיים בעוד משהו אישי וקטן אתם הנחמה שלי על מות בני יהונתן, ואם למרות הקשיים תבחרו בחיים, ותצחקו ותשירו ותהיו מאושרים. ותתחתנו ותגדלו המון ילדים. זו תהיה בשבילי- בשביל כולנו, מתנה גדולה. שבסיום של יהונתן ואחרים, ישנה גם התחלה. ונסתכל בכם, נתעודד, נשמח, וללב תבוא נחמה. ברוכים השבים. חיבוק ענק. לכם ולמשפחה. חגי לובר אב שכול מנוחם.