חגי לובר
143 subscribers
About חגי לובר
כה זקוקים לנחמה
Similar Channels
etude_superieur.maroc
(📖ًٍقًًٍٍیًًًٍٍمًًٍٍٍتًًٍېًًًٍٍٍ📿ًٍخًًٍٍٍبًًًٍٍرًًيًًٍٍ📑اًًٍٍوًًٍُحًًٍٍٍدًًٍٍٍیثًًوًًٍنًهٍ☞⚖️ًًٍٍٍٍ)ٍ
Commutatio.es - Actualidad 🌎
PainCare Trust
Cineplex Mannheim
MedyaBayim
حديثُ الحبّ
DK Gupta: Online Videos For Govt. Exams
- Reference Channel By @Bielriquinho
قناة ثانوية الحرمين
Castleford Tigers
AJIRA FASTA FORUM
Mr Nath Tips
فوائد قيمة
Swipe to see more
Posts
מִי דִּמְיֵן? יוצא מהר הרצל מהשתטחות על קברך. ונתקל בראיון של חבר כנסת עם כיפה. שבפומבי אומר מסר שהוא כחרב חדה: "מי דמיין שלומדי התורה יהיו בסכנה של הליכה לכלא?" ואני מתישב ולוקח אויר ובדמיוני צפה דמותך. מי דמיין שאתה תהיה בסכנת מיתה? הן מלידה עטפנו אותך באהבה, ועל כל שיעול רצנו לרופא, וחיסנו מכל מחלה. ושמרנו אותך כאתרוג, ונזהרנו מכל סכנה. וכשהלכת לישיבה, וגמעת דפי גמרא ואתה ראוי מכל ראוי להקרא -בחור ישיבה. לא דימיינו שחייך על בלימה. וכשפרצה המלחמה, שמחייבת לסגור את הגמרא, בלב חרד שלחנו אותך לקיים מצווה גדולה של הצלה. ומי דמיין שאתה, צדיק וקדוש, תמות במלחמה? והלוואי והיית חי, גם אם בבית כלא, ורק לא באדמה. כי כעת אתה, לוחם ובחור ישיבה, נמצא למעלה בעולם העליון, ופה אצלינו, רק בדמיון. מִי דִּמְיֵן?? מִי??? חגי לובר (גם בחאן יונס לומד תורה)
בְּשׁוֹרֶשׁ הַמֲחְלוֹקֶת חולק עליך לא מסכים לדעתך, אתה טועה ומטעה, ומוביל לחורבן המדינה. דעתך, מטופשת. מסוכנת. מעצבנת. ותביא עלינו כליה. חולק עליך, נחרצות. נמרצות. אכתוב נגדך בפייסבוק בבוטות. אלעג לדעתך בטיק טוק בשנינות. אתקוף באולפנים בחדות. לא אחסוך מילים, להוקיע דעתך ברבים. אתה שמאלני בוגד. אתה ימני משיחיסט. אתה חרדי משתמט. אתה מתנחל פשיסט. אתה קפלניסט פריווילג. בקיצור- לא אח, אפילו לא חורג. חולק עליך. לא מסכים לדעתך. ובלי היסוס, אמסור את נפשי למענך. על החתום יהונתן לובר וכל השאר. חגי לובר
פינוי עזה עכשיו! הזוועות שראו ועדיין רואות עינינו, מן הדין שיחייבו אותנו לבחינה מחודשת של עמדות ישנות. סוגיית הגרוש של אוכלוסייה ערבית תאבת מלחמות מהארץ, דבר שבן גוריון ואלופיו עשו כדבר שבשגרה במלחמת העצמאות, נהפך בעשרות השנים האחרונות למילה גסה, כזו שאסור ולא מוסרי אפילו לחשוב אותה, ובטח להגיד אותה בקול רם. שלוש סיבות עמדו כחומה בצורה כנגד הפתרון של פינוי אוכלוסייה עוינת, שבוודאי היה מניב כאן את השקט והביטחון והשגשוג שאליהם אנחנו כמהים, והיה מונע בוודאות את זוועות השבעה באוקטובר. הַזְּכוּיוֹת. הַמּוּסָר. וְהַמַּעֲצָמָה. הַזְּכוּיוֹת: "זכותם של הערבים בישראל להתאגד כעם פלסטינאי" "הם היו פה לפנינו בארץ ישראל ולכן יש להם כעם, זכויות על האדמה" "יש היסטוריה פלסטינית, יש מורשת פלסטינית" "הם עם ככל העמים". סביב האמירות האלה התנהל ויכוח במשך שנים לגבי סוגיית הערבים הארצישראלים. שיח הזכויות!!! בהסכמי אוסלו כבר לא נותר ויכוח- יש ישות פלסטינאית והעולם מכיר בה וזכותה לחיות לפחות על מחצית השטח אם לא על כולו (ע"ע FREE PALESTINE) מדובר במציאות קיימת. שישראל חייבת לחיות איתה ולוותר על שטחים משמעותיים על אף הפגיעה בביטחונו, לטובת עם פלסטינאי הדורש את זכויותיו מחדש. לאור הדרך הרצחנית שבחר הקולקטיב הזה לממש את "זכותו", מאז הסכם אוסלו (וגם לפניו) כששיאן בטבח השבעה באוקטובר, צריך לקבוע באופן נחרץ שהפלסטינאים איבדו את זכויותיהם (לשיטת הטוענים שהיו להם) כעם בארץ הזו. זכויות אפשר לקנות ואפשר להפסיד, פושע ורוצח מפסידים את זכותם הטבעית לחירות ונמקים בכלא עד עולם, גם אם הם רצחו אנשים שלטענתם, עשו להם עוול. קולקטיב רשאי להתאגד במסגרת של עם, ורשאי ואף חייב, העולם הנאור, לפרק אותו לגורמיו אם מתברר שהרֶשַׁע והרצח עומד ביסוד התאגדותם כעם. "כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, פִּזּוּר לָרְשָׁעִים טוֹב לָהֶם וְטוֹב לְעוֹלָם" הַמּוּסָר: הסוגייה השנייה שעמדה לרועץ מפני פינוי האוכלוסייה הערבית מארץ ישראל, היא המוסר. דווקא אלו שהתעקשו לראות את ערביי ארץ ישראל כקולקטיב שיש לו הגדרה ורצונות לאומיים, התייחסו להתארגנויות הטרור שלו כמעשה של יחידים. "טרור הבודדים". הם התעקשו לעצב מדיניות של תגובות נקודתיות מדודות ואישיות כאילו היה מדובר במעשה גניבה או סכסוך שכנים מקומי, בלי שום התייחסות אמיתית לרצח כמעשה תוקפנות לאומי שעליו יש להגיב כמו שמקובל במלחמה בין עמים. השקר שהפך לאורח קבע של "יש כמה אנשים רעים בקרב הפלסטינאים, והאוכלוסייה בכללותה רוצה רק שקט ופרנסה", נופץ לחלוטין בטבח השבעה באוקטובר שנעשה גם על ידי 'אזרחים', כאשר נשק נמצא בכל מיטת תינוק בעזה, (וביו"ש) וכאשר על כל קיר בחדרי ילדים בעזה, תלויות תמונותיהם מעוררות הפלצות של רוצחי ילדים ותינוקות יהודיים, כמקור השראה חינוכי. טרור לאומי הוא מלחמה. ואוכלוסייה תומכת, מעודדת, ומאפשרת טרור חייבת תגובה חמורה ונחרצת. הטיעון המוסרי חייב להתהפך, לאמור: זה לא מוסרי כלפינו וכלפי העולם לא לטפל בקן צרעות אידאולוגי רצחני ולהשאיר את הרוע הקולקטיבי הזה ללא תגובה, ולטפל רק ברוצחים עצמם. זה לא מוסרי! במקרה של עזה אין שום ספק: פינוי המוני של האוכלוסייה למדינות ערב יפרק את השד הרצחני הקולקטיבי שהפך להיות העם הפלסטינאי ותומכיו בעולם. הַמַּעֲצָמָה: "אנחנו מדינה קטנה אין לנו יכולת להתנגד לארצות הברית" "ארצות הברית רוצה את פתרון שתי מדינות לשני עמים, ואנחנו נהיה חייבים להסכים גם אם אנחנו לא רוצים, אם חפצי חיים אנחנו" גם אם היה ראוי לבדוק את הטענות האלו מבחינה היסטורית ולחשוב יפה יפה, אם אנחנו הוּבַלְנוּ לכניעה לטרור הפלסטיני על ידי ארצות הברית. או שהוֹבַלְנוּ אותה באף, להכריח אותנו להזין את מפלצת הטרור שצמחה לידינו, אין צורך לקיים את הדיון הזה יותר, ממשל טראמפ ייתר את הדיון הזה לחלוטין. מעתה ארצות הברית היא היא שרוצה ומובילה פתרון של פינוי המוני של אוכלוסיית עזה, ומצביעה במדויק על הצד האשם- המדינה הפלסטינאית הרצחנית בעזה ובהמשך ברמאללה. דווקא בגלל שהטיעון השלישי קרס לחלוטין, יש להקריס גם את שני הטיעונים הקודמים וללכת במלא הכוח לפתרון היחיד שיאפשר לילדנו לגדול בשקט ובבטחה בארץ הזו, שהיא לא "ארץ אוכלת יושביה", היא ארץ שיודעת להתמודד עם המנסים לאוכלה ולרוצחה. הפתרון של פינוי אוכלוסייה המוני מעזה, ומכל מקום שלא יתנקה לחלוטין מתמיכה במדינת הטרור, הוא הפיתרון הוותיק העתיק והיחיד בעל סיכויי הצלחה טובים, להם ולנו. ייתכן שבעקבות הצלחת הפתרון הזה טראמפ יקבל את פרס נובל לשלום. דבר אחד בטוח- עם ישראל ויהדות העולם תקבל את הפרס הגדול מכולם- פרס חיים. היכולת של הורים יהודיים, כמוני, לראות את ילדיהם גדלים לצידם מבלי חשש של מוות במלחמות רצח אונס וחטיפות. עכשיו. רק עכשיו. שלא נפסיד את המומנטום. חגי לובר
הַמֶּלֶךְ עֵרוֹם ולסיפור העתיק, יש אצלינו מקבילה. הגרעין הקשה של הימין צעק לא לתת להם שטח, שליטה, ומדינה. והמשיך והזהיר כל השנים, גם בזמן האופוריה של "יודעי הכל", "החכמים" ו"המבינים". וגם כשהממשלה חתמה הסכם עם רוצח המונים, בטקס בבית הלבן. צעקנו שזה יכשל, כי הסכמים לא עושים עם השטן. וכשפרס רבין וערפאת, קיבלו פרס נובל לשלום הזהרנו שההסכם יגרום לנחל של דם אדום. ואפילו כשכאבנו כשרבין נרצח, וכתגובה השלום הפך לדת. אמרנו שרצח זה איום ונורא, אבל העובדה נשארת- רבין טעה. ואמרנו, והזהרנו, וצעקנו, והתחננו. וקיבלנו רק בוז מכל "המומחים" והוכתרנו בשמות גנאי של "מתנחבלים" "גזענים" "שונאי ערבים" ו"משיחיים". ובכלל מה ההזויים האלה מבינים? אז בא אחד שהוא מלך העולם, ואומר את מה שאמרנו מזמן, ופתאום זה רציני ורעיון מושלם. וכולם דנים לעומק ואותו משבחים. ואנחנו ממשיכים להיות השוטים. אז זו המסקנה מאותה אגדה נושנה. שגם אם אתה נחשב לילד קטן, אל תפסיק לצעוק את האמת, אל תהיה ביישן. וגם אם האמת לא מקובלת ולא נעימה. יום אחד היא תנצח ותמנע שכול ולחימה. כי- אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אַגָּדָה חגי לובר המשוכנע בכל ליבו, שאם היו שומעים לנו, יהונתן בני עוד היה פה.
אסור לכם! אני מוכן להאמין, כפי שפורסם, שהרמטכ"ל הנכנס כתב את המילים הנוראות האלו ב-2007 והיום הוא חושב אחרת. ואלמלא היה חושב אחרת לא היה נבחר. אני מוכן להאמין שטבח השבעה באוקטובר פקח עיניים ושינה גישה אצל צמרת צה"ל והפיקוד הזוטר, גם מעיוותים מוסריים, חולניים מהסוג הזה. אני מוכן להאמין שצה"ל כבר לא במקום הזה, ואין הוראות פתיחה באש המסכנות חיי לוחמים לטובת שמירה על חיי אויב. מוכן להאמין. אבל אם יתברר שלא, אנחנו, הורים שכולים נהיה שם! כי כּאַב שכול, שבנו המתוק יהונתן נפל מירי מבית ששלט על תא השטח בו נלחם הגדוד שלו, כי כּאַב שכול, הגאה בבנו שהסתער קדימה להציל את חבריו, וכואב את מותו מירי מהקומה העליונה. אני רוצה להאמין שזו הייתה טעות מבצעית שהבתים לא פוצצו קודם הפעולה. אני רוצה להאמין שלא הייתה ברירה ולא היה חימוש מספיק לפוצץ את כל הבתים באזור. אני לא רוצה להאמין שהבן שלי וחבריו נשלחו למשימה של טיהור מקום תחת נקודה שולטת, שלא הוּרדה מחשש לפגיעה באויב. אני רוצה להאמין כך, כי את הנעשה אין להשיב והפניית אצבע מאשימה למי שנתן את ההוראה הזו, לא תחזיר את בני לחיים. אבל נשבעתי בהן צדקי. בשם הכאב המדיר את שנתי. בשם הפצע המדמם שנפער בנשמתי. בשם סיוט השכול והיגון, והמאבק למנוע אותו מאחרים. שלא אנוח ולא אשקוט עד שמפקדי צה"ל מהדרג הזוטר ועד הרמטכ"ל הנכנס. לעולם לא יסכנו חיילים בשביל להציל חיי אויב. שום אויב. לא מחבל, לא תומך חבלה, לא אונס ושודד להנאתו, לא מוחאי כפיים ומחלקי בקלוואות, ומפגיני FREE PALESTAINE. לעולם לא נסכן את בנינו בשבילם! לא רק כי זה שפל מוסרי ממדרגה ראשונה. לא רק כי זה מפרק את הצבא ומונע ניצחון. לא רק כי מרסק את האמון של החיילים במפקדיהם. אלא בגלל שאין לכם רשות!!! לא שלחנו את בנינו ובנותינו לצבא, כדי להגן על אויב נפשע. לא הרשנו לכם לסכן את חייהם היקרים והחד פעמיים, בשביל מוסר מזויף ומטופש. לא נקריב אותם על מזבח תאוריה מנותקת ומתייפייפת, כאילו מוסרית, שאיש אינו מקיים מלבד היהודים הטיפשים. לא הרשנו לכם. אל תשחקו בחיי לוחמינו! אל תשחקו בחיי בנינו!!!! כשם שאתם חייבים, בלי היסוס לסכן את בנינו כדי להציל חיילים ואזרחים, כך בדיוק אתם חייבים לא לסכן אותם בשביל חיי אויבים. אנא דאגו להעביר מילים אלו לרמטכ"ל הנכנס. שיהיו תמיד על שולחנו. בליווי ברכת הצלחה בעמידה מול אויב. וההבחנה הברורה בינו לבין אוהב. חגי לובר מתהומות יגון השכול.
עַל אַהֲבָה וְחֹשֶׁךְ התמונות המאושרות של משפחה-מחבקת-חטופים, לא ימחו מזיכרוננו את תמונות הזוועה של חטיפתם וחטיפת ילדיהם. האושר שבחזרתם של אהובינו למשפחתם, לביתם ולקיבוציהם. לא ישכיח מאיתנו את הרוע האכזרי שהתעלל בהם, בקיבוציהם, והחריב ביתם. ידיים של ירוקים חסרי פנים ולב, המשחררים מכבליהם מבוגרים נשים וקשישים, לא ישטוף לעולם את ידיהם המגואלות בדם ילדינו זקנינו ונשינו. גיפי צה"לי של אהבה, מכוסים בדגלי ישראל, ובתוכם מטען אנושי יקר מכל יקר, לא ישכיחו אוטובוסים מלאי רוע אנושי היוצא לחופשי ומרעיל עד מוות את ערינו וכפרינו. העדינות, הרגישות, והאהבה הממלאות את ליבנו עד אפס מקום למראה אהובינו הן, ודווקא הן, יצמיחו ויעצימו את השנאה, חמת הזעם, ואיבת העולם לרוצחים. כאלה יהיו זרועותינו מעתה: מוכנות לחבק. מוכנות להכות. כל עוד תמצית הרוע האנושי קיימת בעולם, נהיה חדים, דרוכים, דורסים, מלאי כוח וששים אלי קרב. על חרבינו נחייה. ובאהבתנו נפרח. מאושרים באושרכם, לא שכחנו את הזוועות. ולא נשכח, לעולם. חגי לובר
לא הגירה- גירוש! לזעזוע, לזעם, ולרגשות הזוועה למראה אהובינו ה'מוזלמנים' הישראלים, יש רק כתובת אחת- אויבינו הנאצים. מחבלי החמאס. הם ועוזריהם. הם ונתיניהם. הם והרוקדים על דמנו. רק אליהם. אל תתפתו להפנות את הכאב והזעם זה אל זה, בתוכנו פנימה. הוויכוח בינינו היה ועודנו, ויכוח שכל כולו חמלה ואהבה ואכפתיות. ברירה נוראה, בין החלטות איומות להחלטות איומות עוד יותר. כשמטרתם של אנשי ה'כן' וה'לא', זהה- למנוע סבל הרג והרעבה בקרב חטופינו חיילנו ואזרחינו, בהווה ובעתיד. אז הפנו את רגשות הזעם והזוועה אל מענינו מרעיבינו ושוטמינו. אל הנאצים של החמאס. ואל נאצים ועוזריהם חייבים להתייחס אל נאצים ועוזריהם: לא דיבורים של חמאה בנוסח טראמפ "נמצא להם מקום יפה" לא ניסיון לרצות ולטשטש נוסח ראש הממשלה "לעודד הגירה מרצון" לא הפחדות נוסח ראש אמ"ן "אם נגרש הם יגיבו ברמדאן" הם כבר הגיבו. על שנים של ניסיונות פיוס וויתורים הם הגיבו. על העברת כספים, על הכנסת פועלים. על גירוש יהודים כדי להפיס את דעתם. על הלוחמים הגדולים למענם, הם הגיבו, על חיים כצמן שנרצח בחולית, על ויויאן סילבר שנרצחה בבארי. ועל אחרים כמותם, דוברי שלום ואחווה, הם הגיבו ברצח, באונס, ובהרעבה. ועכשיו הגיע זמן תגובה! בעוצמה, למען ידע העולם שהפשע לא משתלם. בכוח, למען יידע העולם שדמוקרטיות לא חלשות. בזעם, למען ידעו אנשי הרשע שיש מחיר וענישה למעשי זוועה. נלחם להחזרת אחרון החטופים. נלחם להשמדת אחרון המחבלים. ונגרש את אחרון התומכים הנתינים. לא כפתרון- כעונש! כי עונש הוא הוא הפתרון! חגי לובר
לחמתם, או מכירים מישהו שלחם במלחמת חרבות ברזל? אני עובד על הצגה חדשה במסגרת ׳תאטרון אספקלריא׳ שתהיה מבוססת על חוויות של לוחמים במלחמת חרבות ברזל. ההצגה תביא את הסיפורים והאתגרים המלחמתיים, המשפחתיים, והאישיים שעמדו בפניהם, ותוסיף טוב ועוצמה לצופיה. לצורך התחקיר אני מחפש לוחמים בסדיר ובמילואים שלחמו במלחמה הזו. מוזמנים לענות על שאלון בקישור הזה: https://did.li/Bw3CN אשמח להפצה. תודה חגי לובר
בְּלִי תּוֹדוֹת אל תגידו תודה לשרה אורית סטרוק על שהצביעה בעד עסקת החטופים הקודמת, בניגוד לאמונותיה- היא בסך הכל עשתה את חובתה. אל תגידו תודה ליהונתן שלחם ונפל בעזה- הוא אזרח במדינה שהשרות בה חובה. (כמו פועלי הזבל) לא צריך להגיד תודה למאות אלפי הנשים המגדלות ילדים לבד כבר שנה - הן בחרו, ושלהן ההחלטה. לא צריך להגיד תודה ובטח שלא תפילה לשלום חיילי צה"ל, הם לא לומדים תורה- בעיה שלהם שהם בצבא. אל תגידו תודה לרמטכ"ל הפורש על 40 שנות שירות, תראו רק את הכשלון הנורא. והתעלמו ממלצרים, חדרנים, מנקים, נהגים, ומאבטחים, כי הרי הם שקופים. והם בכלל מקבלים משכורת שאותה אני משלם אז שלא יהיו חצופים. היו אנשי ה"זכותי" ה"מגיע לי" ה"אתם חייבים לי" ה"אתם לא עושים לי טובה" דירשו בכוח, בעוצמה, בצעקה, בקללה. אל תנסו להבין מורכבות, תבוזו לכאב ההחלטה. זה לא צריך לעניין אתכם. כי זו חובתם שלהם וזכותכם שלכם. וילדכם -("נסיך שלי" "חיים שלי") ילמד מכם את תורת ה"בא לי" ו"אתה חייב לי" כי הרי אתם הבאתם אותו לעולם בלי לשאול לדעתו, ולכן אתם תשרתו אותו ותעשו את רצונו. והוא לא חייב לכם כלום, גם לא בזקנה, כי מה פתאום? זו בעיה שלכם, הורים חסרי הבנה! ואם כבר, זה אתם שצריכים להשתחוות לו ולהגיד לו תודה. כמה כיף לחיות ואיזה עולם נפלא... אז תודה על תשומת הלב. ובעצם לא. בעיה שלכם שאתם קוראים, כי אם כבר כתבתי- אז אתם חייבים. חגי לובר
