חגי לובר
237 subscribers
About חגי לובר
כה זקוקים לנחמה
Similar Channels
Swipe to see more
Posts
שופטי בג"ץ- זו ההזדמנות שלכם! הזדמנות לשקם מעט את האמון של ציבור רחב במערכת המשפט. כי אם תסכלו הפעם את המינוי של האלוף דוד זיני לראש השב"כ- לא נחשוב שאתם עושים זאת בגלל ניגוד עיניינים של ראש הממשלה. לא נאמין שאתם חוסמים את המינוי, בגלל איזשהו הליך לא תקין עלום. לא נשתכנע שאתם מסכלים אלוף בצה"ל בגלל חוסר סבירות קיצונית בהחלטה. הפעם ניקח את זה אישית. הפעם נדע בוודאות שאתם, בהחלטה לא חוקית, בררנית, ומוזרה. בחרתם במודע להיות נגד מועמד שעונה על תפיסת העולם של הממשלה. נהיה בטוחים שאתם חוסמים אותו בכוונה מכוון, רק בגלל שיש לו פרופיל של מתנחל. ושהוא לא מתאים לאג'נדה והוא לא בא מתוך הקליקה. ושיש מי שלוחשים, ש'שומו שמיים' הוא בעל דעות ימניות ו"התקפיות". ושכנראה הוא מובא דווקא מחוץ לשב"כ, כדי לערער תפיסות מקובעות וישנות. ואם תחסלו גם את המינוי הזה, נהיה בטוחים שבעיניכם אנשים מעומק הציונות הדתית יכולים למלא את בתי הקברות הצבאיים, אבל לא ראויים לתפקידי מפתח בכירים. נחשוב שיישרתם קו עם ראש החטיבה היהודית בשב"כ, שזורק אנשים מסוגו לעכברים כתחביב, וכמוהו- גם אתם מגלגלים אותו מכל המדרגות אל הביב. נחשוב שרוחו הרעה של השופט הבאר שבעי שאמר שדתיים מתנחלים הם, יותר מחמאס הסכנה הגדולה, חדרה גם לקודש הקודשים של מערכת המשפט הגבוהה. ואתם לא רוצים שאנחנו נחשוב כך! אתם רוצים לזכות באמון של כל חלקי העם. אתם רוצים שגם אנחנו נרגיש שייכים. אתם לא רוצים שנמשיך לחשוד באכיפה בררנית וברדיפה אישית. ולכן הפעם תטיבו לעשות אם תגלו קצת ענווה. אם תשפילו את ראשכם בפני ממשלה שמייצגת את דעת רוב האזרחים במדינה. אם תדחו על הסף כל ערעור וטענה על המינוי שעליו החליטה הממשלה. וזו באמת הזדמנות אחרונה להראות לציבור שיש גבולות לשפיטה. וששופטי ישראל יודעים לרסן את עצמם ולא להתערב בהחלטות שאינן מעניינם. ושהיושבים על כס המשפט קשובים לרצון העם ומייצגים בשווה את כולם. הזדמנות לזכות באמון. גם של אב שכול. חובש כיפה סרוגה. כי בלי האמון הזה- אין מערכת משפט ואין מדינה. תודה חגי לובר
אוֹמָּנוּת הַוִּתּוּר אחי אנשי השמאל, מתנגדי הממשלה, מפגיני קפלן, ואחים לנשק. האם אתם ''סופרים'' אותי כפי שאני ''סופר'' אתכם?? בבחירות הבאות, בין שאר השיקולים שלי למי להצביע, יהיה חשוב לי להצביע בעד מועמד, שמוכן לוותר על מימוש מיידי של חלק מדעותיו, כדי ליצור ממשלת אחדות בה ישאו תפקידי שרים, גם אנשים עם דעות אחרות. כלומר, גם במקרה של ניצחון בבחירות אני מוותר על מימוש חלק מדעותי, כדי לתת גם לצד המפסיד ייצוג בקבלת ההחלטות. האם אתם מוכנים לעשות לי אותו דבר? כשאתם מדברים על תיקון, ריפוי, ובניית עתיד חדש, האם גם לי ולדעותיי יש בו מקום במקרה של ניצחון לשמאל? כי במקרה האחרון של מינוי האלוף זיני לראש השב"כ. לא שמעתי אף קול אפילו לא חלש. שאומר שטוב שיתמנה גם ראש שב"כ שנראה ונשמע כמו מי שמייצג דעה, של מגזר שלם שממלא את שורות הלוחמים ולצערנו גם את שורות הקברים, כדי שיחזור האמון שהציבור הזה מאבד בגלל כישלון השב"כ בהתרעה על הטבח ובגלל הדיבורים המזעזעים של ראשיו כנגד הציבור הזה. עם יד על הלב, אם ביבי היה בוחר באחד הסגנים שנראה ומדבר כמו רונן בר האם גם אז הייתה התנגדות משפטית ותקשורתית שמאלית למינוי? האם שיקול של החזרת האמון בשב"כ של ציבור ענק, לא נשקלת על ידיכם בכלל? כרגע התחושה המעליבה היא שלא. וזה כל כך כואב וזה כל כך מצער. וזה גורם לכל כך הרבה אנשים טובים לוותר. ולהאמין שרק צד אחד מוכן להתפשר. ולפחד מלהיות ''אידיוטים שימושיים''. ולהצטרף לקיצוניים הנלחמים באחים. וזה כל כך מסוכן. וזה כל כך מסוכן. ואני ורבים אחרים לא נוותר על הויתור. ונמשיך לרקום אחדות אל מול קיצוניות. הצטרפו אלינו. ואתם, החושבים רק על 'המחנה' שלכם, חישבו שוב! חגי לובר
אֲבִי יְתוֹמִים כשכולנו ביכינו את הפיגוע הנורא בו נרצח מהמארב יהודה דימנטמן, והותיר אלמנה ויתום, הלך איתן דוד אליה ועשה מעשה- התחתן עם אתיה דימנטמן האלמנה, והיה אב במשרה מלאה לדוד הילד היתום. כשכולנו כאבנו עד דמעות, את מצבו של נחמן נכדי, בנו של יהונתן בני, שגדל ללא אב שנרג בעזה, הלך איתן דוד אליה ועשה מעשה- בכל אירוע בו אבות רוקדים עם ילדיהם, הוא הרים את נחמן המאושר על הכתפיים, בשמחת תורה ובריקודי שמחה, או סתם ביום חול. וחיבק ונישק והיה לו לדמות אב. אותו איתן דוד אליה, ואישתו אתיה מורדמים עכשיו בבית חולים בלינסון אחרי תאונת דרכים איומה. ואנחנו, לא נלך בעקבותיו? לא נעשה מעשה טוב להחלמתם? אנא עשו משהו טוב למישהו אחר בשם המאמץ להחלמתם. התפללו מעומק הלב בכל לשון ובכל סגנון, למען ריפויים. שילחו מסרי עידוד וחיזוק למשפחה היושבת יום ולילה ליד מיטתם. וכוח הטוב התפילה והתקווה. ינצח את הפציעה. ויקים אותם לחיים על רגליהם, אלו אנשים שהעולם זקוק להם. כל כך. בשורות טובות בעז"ה בקרוב. אמן. חגי לובר
אז אמר... אין טעם להידרש לדבריו המזוויעים של אותו סגן רמטכ"ל בדימוס, חובב התהליכים. כשם שאין לבזבז דקה של תגובה על דבריו השקריים של ראש ממשלה לשעבר שהורשע בפלילים. זכותו של אדם מימין ומשמאל, שתהיינה לו דעות קיצוניות, הזויות, שיקריות ומשוקצות. זכותו גם לצייץ אותן בכל רחבי הרשת ובכל ערוץ שנותן לו, משום מה, פתחון פה. יש לנו נטייה מוזרה ואובדנית להפוך לקרקס תקשורתי מעייף של גינויים וגינויים שכנגד, ופסטיבל של הבהרות והאשמות, כל אמירה קיצונית מוזרה והזויה ולדוש בה כאילו נאמרה מפי עליון. בעיני, דווקא טוב לחברה בריאה שיהיו בה דעות חשוכות וקיצוניות כדי שמולן יתגלו ויתבררו הדעות של האור הטוב והראוי. קשה גם להעריך באמת את מידת הנזק, אם בכלל, שאמירה כזו עושה בעולם אנטישמי ומוסת ממילא ומראש. העניין הוא עם הצבעת הקהל. לפי כל הסקרים האדם הזה מקבל מספר דו-ספרתי של מנדטים. כחצי מיליון איש צפויים לתמוך באיש הקיצוני הזה ורואים בו, כנראה, מנהיג. האם באמת סבורים החצי מיליון אחים הללו שחיילי צהל הם רוצחים שפלים? האם באמת מאמינים האזרחים הנורמטיביים האלו לאותה עלילה אנטישמית עתיקה ובזויה, שחברי הקבינט מתענגים על דם תינוקות ערבים? האם לא ברור להם, כמי ששולחים את בניהם לצבא, שלו הם היו בשלטון גם הם היו נאלצים לנהל מלחמת חורמה קשה ועצימה באונסי הנשים ובחוטפי הילדים תוך פגיעה לעיתים בבלתי מעורבים? האם הם מקבלים בשיוויון נפש את הפגיעה שנפגעות משפחות שכולות שבוכות יום ולילה על בניהם הגיבורים, שבאיבחת לשון הוגדרו על ידי האיש ההוא כרוצחים אכזריים? אני בטוח שלא. אני בטוח שליבם במקום הנכון. אני בטוח שהעובדה שמדובר במשנה סדורה של האיש ולא בפליטת פה מקרית שממהרים לחזור ממנה, מפריעה להם לא פחות מאשר לי. ולכן נשגב מבינתי איך הם ממשיכים לתמוך באיש הזה ולנסות לתרץ את אמירותיו כאילו היו שלהם. ואנא מכם אל תסתתרו מאחורי ה"ווטאבאוטאיזם'' (''אבל גם ביבי.''. ''ומה עם ההיא וההוא מהימין'') כי העובדה הנכונה שהימין חייב לבוא חשבון עם כמה ממנהיגיו לא פוטרת אתכם מהחובה המוסרית הפשוטה לנטוש בהמוניכם את האיש הנורא והקיצוני הזה, באופן פומבי ומופגן, לטובת פוליטיקאים אחרים או דמויות חדשות בשמאל. וככל שתמהרו כן ייטב לכולנו. תודה חגי לובר ובינתיים הביטו בפניו הטהורות של בני שיצא לסכן את חייו כדי להציל חיים, של תינוקות יהודים, והשאיר את התינוקות שלו יתומים.
אני מאוהב. אני מאוהב בירושלים בגלוי- לא בנסתר. וכמו כל מאוהב עד כלות-אני מסונוור. והבדיחה ההיא על הכביש לתל אביב לא מדברת אלי בכלל. ויכולים לדבר איתי מהיום עד מחר, על הגירה שלילית, עוני, פקקים, מתח עדתי, אתגר ביטחוני. הכול אולי נכון, אבל בעיני זה שולי. כי למרות שיש אחרות זוהרות, עם תכנון עירוני מדוקדק, מצוחצחות למשעי, ירושלים היא האהבה שלי. והיא שנותנת כוח בעת צרה. והיא שנותנת חזון ותקווה. והיא מקור הכוח, האושר והאמונה. והיא נצח מול חדשות השעה. וכמו כל מאוהב- כל פגישה מחדש, כחתן בחופתו עומד נרגש. והכוס השבורה לא פוגמת בשמחתו. והוא לוחש 'בואי כלה', לאהובתו. ולאחרונה, מיותרת השבועה- 'לא אשכחך'. מיותמת השבועה- 'אם לא אזכרך'. כי קניתי ארבע אמות באדמתך. והבן יקיר לי- מַתקו לו רגבי עפרך. ואין נחמה כנחמתך. אני מאוהב בך. יְרוּשָׁלַיִם. זה הכל. חגי לובר
עֲצַבֵּי בַּרְזֶל הו, כמה שבא לי לאבד את הסבלנות. ולדרוש 'עכשיו' ו'מיד'- בקיצוניות. ולתבוע פתרונות חדים וברורים, שנשמעים נהדר בשיחות סלון ובאולפנים. ולצאת להפגין בעד ניצחון מוחלט ומיידי. או להחזרת כל החטופים עכשיו, בלי לשקול מחיר עתידי. ולהצהיר ששום סיוע לא יכנס לעזה, גם לא גַּרְגֵּר . ולתבוע גיוס של כל המשתמטים והחרדים, עכשיו ומהר. ולהחליף בבית המשפט העליון את השופטים לימניים מושבעים, או לדרוש שבג"ץ יכתיב לממשלה את כל המדיניות והמינויים. אבל, גם אני, כמו רוב העם, נושך שפתיים ומבין, שפתרונות של 'זבנג וגמרנו' הם לא מציאותיים. ושאבנים שבמשך שנים נזרקו לבאר על ידי טעויות של ממשלות, לא יוּצְאוּ משם ביום אחד, בלי שום תהליכים והדרגות. כי בחיים האמיתיים, ובעם עם רצונות כל כך מנוגדים, אין פתרון חד צדדי שתומך רק באחת מהדרכים. ולכן אקבל, לפעמים בחריקת שיניים, פתרונות של פשרה. כמו לשחרר רק חצי מחטופים כי הם בסכנת השמדה. ולמרות רצוני לחסל מיד את הרוע והרעים, אסכים להפסקת אש בת שישים ימים. ואדע שגם את הרפורמה המשפטית ההכרחית נאלץ לאזן, בין זכותו של הרוב לשלוט, ובין בלמים מסוימים של שלטון החוק. אז אתם, פרשנים, גיבורי מקלדת, ו'לשעברים', שלא נושאים בדל אחריות. חיסכו מאיתנו את דיבורי הרהב הבּוֹטחים, בלי שום מחויבות. כי אתם יודעים בסתר ליבכם, שלהיות יחד זה תמיד להתפשר. והמציאות מורכבת ולא חד צדדית, ושאין הכרעה קלה. ושאתם הייתם עושים אותו דבר, לו אתם בתפקידי הנהגה. אז קצת כבוד, ותנו לממשלה הנבחרת לעבוד. והלוואי וננצח ונשחרר את כל החטופים בקרוב. תודה חגי לובר
600 הימים. 600 ימים למלחמה. 600 ימים לאהבה. 600 ימים של חטופינו אהובינו נמקים במנהרות באפילה. 600 ימים של פעילות להשבתם, במסירות, בהתמדה. 600 ימים של דופק לאומי אחד, ואינסוף אהבה ונתינה. 600 ימים של קרע, שסע, הפגנות, פילוג, ומהומה. 600 ימים של חיילים מופלאים במשימת הגנה. 600 ימים של בני משפחה בחיים של חרדה. שש מאות ימי רעה. שש מאות ימי טובה. 600 ימי מלחמה. 9635 ימים איתו. 521 ימים בלעדיו. והלב חליפות- מתכווץ, ונפתח. חגי לובר (התמונה בעיצוב בצלאל)
המלחמה ''הארורה'' ובמשך השנים, הטיפו לנו בחדשות ובעיתונים, שמלחמה-כל מלחמה-היא דבר רע, שהיא ארורה. שהיא נוראה, ובאלוהי-ם אמא, אני שונא את המלחמה. והמשוררים שרו את זוועותיה בשירים. והתסריטאים כתבו את נוראותיה בסרטים. ובהצגות היטיבו לשחק את פניה המכוערות. ויותר מרמזו שחיילים הם רעים, אכזריים, חיות. ועל נס הועלה החייל המתייסר והמהסס. זה שמדבר בלהט משיחי על זכותו של האוייב. ושקוע עד צוואר רק בפחד, אימה, סיוטים וכאב. ואם היית מחשיב את עצמך ל''נאור'' היית חייב לבוז בוז עמוק לערכים, של אהבת הארץ אהבת העם והגנה על אחים. ובסרקאזם חריף לדבר על "ניצחון" ו"הכרעה", ולתעב כל סיפורים של הקרבה וגבורה. ולהטיף הטפה דתית ל'שלום' עם כל אחד ובכל צורה. ואני, האחרון שאשמח על מה שקרה לי ולמשפחתי במלחמה, על הבן האהוב והמתוק שנהרג, וחסר לנו נורא. אבל כמוהו אני מזדעזע כשאני שומע אנשים שאומרים: ''המלחמה הארורה" "המלחמה המקוללת" "המלחמה השחורה" כי אני יודע כפי שאמר יהונתן, שהארורים הנוראים השחורים- הם המחבלים הרוצחים, האנסים, שורפי התינוקות, עורפי הראשים. והמלחמה בהם היא יאה ונאה ויפה. ובדיוק מול הרוע הזה- הומצאה. וכדי להשמיד צמאים לדם, היא מוסרית ונכונה, והיא גורמת רק טוב לנו ולעולם. והיא חייבת להימשך עד כלותם. ולהפתעתי ולשמחתי למרות שטיפת המוח של שנים ארוכות, בעת מבחן, ידע הדור הזה להשתחרר בקלות מהדעות השיקריות. וכעת הוא נלחם בעוצמה ויודע שהוא עושה את המעשה הנכון והנאצל והוא בז בוז עמוק לאותם העיוורים התקועים בעבר שעדיין מקשקשים על "תאוות למלחמה" ו"חוסר מוסר". ולכן, הרשו לי לחבק חיבוק עז, ולהעריץ הערצה עמוקה, את כל אלו שנושאים בעול הקשה של המלחמה, אין כמוה למוסר לצדק ולרעות, ולאהבת העם והארץ- ככה בפשטות. תודה לכם חיילים אהובים. ותודה למשפחותיכם התומכות בכם ברגעים קשים. תודה חגי לובר
מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ ולפני זמן, הלכתי לנחם משפחה שבנה נהרג בעזה. והמראה המוכר להחריד של האוהל, האבלים, והדמעות, הכה בי את חסרונו של יהונתן, והעדרו צבט בליבי, וייחלתי שיהיה כאן לצידי. וביקשו ממני לדבר בין מנחה לערבית. והייתי חסר כוחות ולא עלה על דעתי דבר, ובראשי רק הדהד הקול: "יהונתן, בני יהונתן". ובעודי עומד כואב , וחושב לסרב, ניגש אלי בחור וסיפר לי שפגש לא אחת, את יהונתן כשהגיע לחותנו בטפחות. והיו מדברים מידי פעם שיחות קצרות. והיה מתפעל מקדושתו ומדמותו היפה, ומההקפדה שלו ללכת למקווה לפני התפילה. ואמר לי הבחור: "עשיתי לי מנהג. בכל פעם שהוא בא, ללכת לטבול גם אני לפני התפילה. והיה לי חשוב לטבול מיד אחריו. כי למרות שיצא והלך, משהו ממנו נשאר והורגש" והרמתי את ראשי, ואמרתי תודה. וטבלתי בבני יהונתן, שיצא והלך, ומשהו ממנו נשאר ומורגש. וקמתי לדבר. ואמרתי מעט דברי נחמה. על נוכחותם ועל מה שקיים מהם בעולם. והתנחמנו, ונשמנו קצת. יהיו הדברים לזכרו של יוסף יהודה חיראק שהיה, ועשה, והתחתן, והיה חבר ואח ובן. ואתמול נהרג, ומשהו מדמותו היפה וחיוכו הכובש ישארו כאן לעד. יהא זכרו ברוך. אמן. חגי לובר
