שואת נתניהו = שואת הציונות למי שלא הבין את המנגנון שלצערנו מלווה אותנו מיום הקמת המדינה, אני מוכן להתנדב להסביר לו: מרגע הכרזת העצמאות, נאלצה המדינה לסכן במודע אזרחים וחיילים, כדי להציל אזרחים וחיילים אחרים. כל החלטה שהייתה קשורה למלחמה או להסדר כלשהו עם אויבינו, חייבה הכרעה- אלו אזרחים וחיילים לסכן, ואלו חיילים ואזרחים להציל. בכל החלטה שהוחלטה, היה קיים סיכון לחייהם של אזרחים וחיילים, מתוך מחשבה שסיכונם יציל אזרחים וחיילים אחרים. כך היה כשבן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל למרות אזהרת ארצות הברית כי נושמד. מדינת ישראל הוכרזה, ורבים שילמו בחייהם על הכרזתה, (כולל הדוד שלי יעקב לובר) כי בן גוריון הבין, בצדק לדעתי, שמדינת ישראל עצמאית, על המחיר הנורא שהיא מחייבת, זו החלטה שמצילה יותר יהודים, אזרחים וחיילים. כך היה בכל מלחמות ישראל, כשממשלות החליטו להשיב מלחמה ולא להיכנע. נלחמנו, הסתכנו, ונהרגו חיילים ואזרחים רבים, (כולל בן דודי גיורא שמיר ובני יהונתן לובר) וגם כאן, ברור לגמרי שהחשיבה הייתה שאלמלי השבת המלחמה מצדינו, שגרמה לסיכון, לסבל, ולהרג יהודים, היו נהרגים יותר יהודים. כשרבין ופרס בחרו לעשות הסכם עם רב המרצחים ערפאת, הם סיכנו במודע מדינה שלמה, אזרחים וחיילים, כדי להגיע, למיטב שיפוטם, לְפַּחוֹת אזרחים וחיילים מתים. לצערנו, בגלל הסכמי אוסלו הסתכנו ונהרגו רבים, ומתוך רצון להצדיק את שיקול דעתם, רבין ופרס אפילו נתנו שם נוראי לנרצחי אוסלו- "קורבנות השלום", בכך הם ניסו לומר שמותר להם לסכן עד מוות אזרחים וחיילים כי הרבה יותר אזרחים וחיילים ינצלו אם הימור 'הסכם השלום' יצליח. כשהמפקדים של יהונתן שלחו אותו לטהר בתים ולחפש חטופים הם סיכנו אותו כאזרח וכחייל, כדי להציל אזרחים וחיילים אחרים. זהו מנגנון חיינו כאן. מנגנון אכזרי, מנגנון איום, מנגנון כואב. אבל זהו המנגנון. "סיכון חיילים ואזרחים עד סבל, עד מוות, כדי להציל חיילים ואזרחים אחרים" אפשר לקלל את גורלנו שזה המנגנון שאנחנו נאלצים לחיות בו. רצוי לקלל את אויבנו שזה המנגנון שאנחנו נאלצים להפעיל במלחמה מולם. אבל אי אפשר להתכחש למנגנון הזה. אי אפשר לשקר ולומר שמקרה החטופים הוא חריג ויוצא דופן ובו חייבים כולם להתיישר עם קו שאומר שחטופים אסור לסכן, גם אם, לדעת רבים, הסכנה לאזרחים וחיילים אחרים גדולה יותר. ולכן: כשנתניהו וחברי קבינט מחליטים לסכן את החטופים, אזרחים וחיילים, כדי להציל, למיטב שיקול דעתם, יותר אנשים, הם עושים את אותו דבר שעשו לפניהם. הם פועלים מתוך שיקול דעת לגיטימי, שחובה עליהם לעשות כנבחרי ציבור. הטענה המופרכת שאם הילדים שלהם היו בשבי, הם היו מחליטים אחרת, היא מופרכת, לא בגלל שהיא לא צודקת. היא מופרכת כי אם הבן של סמוטריץ' כמשל, היה חטוף, אסור היה לו להיות במעגל מקבלי ההחלטות. וכמוהו כולם. את ההכרעה הנוראה את מי לסכן- חטופים או חיילים ואזרחים, צריך לקבל מי שכאב אישי לא מפריע לו לקבל שיקול מושכל. ולכן, מתנגדי העסקה, כמו גם מצדדיה, אולי טועים, אבל, הם לא הורגים, הם לא מפקירים, ובוודאי לא מחוללי שואה!!! מי שהורג זה החמאס. מי שמרעיב זה החמאס. מי שנבוא איתו חשבון זה החמאס. מי שרוצה לקרוא למנגנון הזה, שואת נתניהו. צריך לקרוא להרוגי מלחמת השחרור-שואת בן גוריון צריך לקרוא להרוגי מלחמת ששת הימים- שואת לוי אשכול. צריך לקרוא להרוגי מלחמת יום כיפור- שואת גולדה. צריך לקרוא להרוגי אוסלו - שואת רבין ופרס. וצריך לקרוא למפקד של יהונתן ששלח אותו ואת חבריו הנופלים למשימות מסוכנות - שואת מפקדי צה"ל. יש פלג קיצוני שקורא לעצמו חרדי, שמאשים את הציונות ברצח ובשואה, וטוען שהיינו צריכים להשאיר לאויבינו את השאלה מי ימות ומי יחיה, ולא לקחת אחריות מושכלת על חיינו. לא יעלה על הדעת שגם אנשים המגדירים את עצמם ציונים, יצטרפו אל האמירה המקוממת הזו ויכנו את סיכון החטופים - שואה. מלבד ההשוואה המזעזעת והמקוממת שלא הייתה עוברת אף חוק נגד גזענות באירופה, ושהייתה מזמינה, בצדק, גינוי מקיר לקיר לו הייתה נאמרת על ידי אנטישמיים כלפינו, יש לאמירה הזו לפחות שתי השלכות מסוכנות: 1. קריעת עם ישראל לגזרים, בשקר של "טובים" (תומכי העסקה) ו"רעים" (מתנגדי העסקה) עד כדי התרת דמם של "המפקירים" ו"האדישים לגורל החטופים". 2. נטילת היכולת של ממשלה ומפקדי צבא לקבל החלטות קשות כדי להתגונן מול אויבינו תוך נטילת סיכונים הכרחיים של חיי אדם. הרי הפחד הזה מפני סיכון חיילים והפחד מירי על אזרחים, מנע ממשלות ישראל לנהל מלחמת חורמה נגד חמאס בעזה, שהייתה מונעת את הטבח. אסור לנו ליפול לפח הזה שוב. יש להבין שההכרעה הייתה ונותרה תמיד על פי אותו מנגנון. לסכן סיכון מודע, כואב מאין כמוהו, של אזרחים וחיילים כדי להציל חיי אזרחים וחיילים. המשיכו להתווכח מהי הדרך הנכונה. הפסיקו, למען העם הנפלא הזה, להכתיר צד אחד של החלטה בכינויי שואה. תודה ושנזכה לראות את חטופנו חיילינו ואזרחינו, חיים בשלווה ללא סיכונים. אמן. חגי לובר