הכאב והזעם ובמקום בו תהיה שתיקה, תצמח סופה. במקום בו תהא שכחה, תכסה בושה. במקום בו אין ערבות, שם החרפה. במקום בו אין תגובה יש כניעה. אין סליחה על רצח ילדים. אין כפרה על עינוי נשים. אין שלום עם גונבי אנשים. ואין אדם ישר בארץ ובעולם שלא מרגיש חלק, ורצון לשבת שבעה. כאילו היו אלו אישתו ובניו ואותה המשפחה. ונזכור, בייחוד כשהאגרופים נקמצים. את הכעס והזעם לא נפנה כלפי פנים. לא נעסוק בהאשמת אחים. נתמקד אך ורק באוייבינו האכזריים. ובבוא השעה, נמחוק את הרשעה. נבכה. נתאבל. ונקום ונצמח. חגי לובר