מכאב לזעם. והכאב הטהור שכאבנו על מוות, לא יחדל לא ייתם. ונדרנו לא לבוא עוד לשגרת אדישותנו לעולם. ונשבענו לשכוח ימיננו אם נשכחם. והכאב הנורא לא יצמית, לא יחליש, לא ימנע. וממנו ובמקומו יעלה הזעם הקדוש והנורא. והוא לא יקהה את מוחינו מלתכנן עוצמת פעולה. ובהגיון מקפיא דם תוולד הבשורה, ונפרוק עול האוייבים מעל צווארנו בלחימה עצומה. שכל כולה יחד, בלי הבדל בין מגזר, מוצא, ודעה. ולא נהסס, ולא נכנע, ולא נסכים עוד להכלה והשפלה. ונסתום את אזנינו משמוע קולות ארופאיים של שקר במסווה של מוסר. ונהיה שליחיה של האנושות כולה לחיסול רוע, ולטיהור עולם מיוסר. כך נעצור את שגרת חיינו השוטפים. כך שלווה ועוצמה נביא לדורות הבאים. כך נשבענו- יהודים. ישראלים. אחים! חגי לובר