האם המחאה באמת השפיעה על החזרת החטופים – או שהמציאות חזקה יותר מאיתנו? במשך חודשים, עשרות אלפי אנשים יצאו לרחובות, צעקו, דרשו, הפגינו. חלקם קראו להחזיר את החטופים בכל מחיר, אחרים דרשו להמשיך בלחימה. ועכשיו, כשהחזרה מתרחשת בהסכם חלקי, השאלה הגדולה צפה מחדש: האם המחאה באמת שינתה את המציאות? או שהתהליכים היו מתרחשים כך או כך, בלי קשר לזעקה הציבורית? אני זוכר רגע אחד שהיכה בי: ראיתי תמונה של משפחה שמחבקת חטוף שחזר, רגע טעון במשמעות – אבל גם בשאלה כואבת. האם זה קרה בזכות האנשים שלא ויתרו ודרשו שוב ושוב? או שההחלטות התקבלו במסלולים אחרים, מתוך אילוצים פוליטיים, ביטחוניים ודיפלומטיים, ללא קשר להפגנות? זה גרם לי לחשוב: האם אנחנו באמת מעצבים את המציאות, או שהמציאות היא זו שמעצבת אותנו? בעולם של מערכות מורכבות, אין תשובה פשוטה. לפעמים קול בודד יכול להצית תנועה שלמה. לפעמים, גם מיליוני קולות נותרים חסרי השפעה – כי המערכת פשוט לא "בשלה" לשינוי. כמו בטבע, שם שינוי קטן יכול לייצר אפקט דומינו – או להיבלע בתוך כאוס של כוחות גדולים יותר.