הוא היה הראשון לשבור לי את הלב הייתה לנו חצי שנה מופלאה חלקנו יחד כל בוקר את אותה הנסיעה ובמשך היום חיכינו לשעה שלנו בלילה בה ישבנו יחדיו אני ודולב הוא היה יפה כל כך מגע ידיו היה כה רך רק רציתי לחוש במגעו רק רציתי להניח את ראשי על זרועו הוא היה אינגלנטי ורגיש לא שיחק את המשחק של הגבר האדיש הוא היה האהבה הראשונה כשחלקנו ברכבת אוזניה הוא שבר לי את הלב באחת מבלי לטרוח להעיף בי מבט הוא שתה את עצמו לשוכרה בלילה עגום ולמחרת, הוא לא דיבר איתי כמעט מאום נלחמתי עליו בלי סיבה סירבתי להאמין שאותו אחד שאת ליבי שבה ירסק אותו כל כך בקלות ולא יביט לאחור עוד לא הבנתי מהי הוללות וניסיתי ללכת סחור סחור הוא דאג לתדרך את כולם כי זה היה מרחמים ושלא היה בנו טיפת אמת ואני בתורי התמכרתי לכאב כאל סמים פיללתי להיות מת לנצח נותרה בי התקווה כי גם הוא חש באותם רגעים את האהבה ואף אחד לא יקח ממני את האמונה כי דופק גבוה וקוצר נשימה אי אפשר לזייף למשך חצי שנה הכאב חלף והשריטה נותרה הלב החלים והנפש גם היא בתורה אבל הוא לנצח יהיה זה ששבר את ליבי לראשונה וכנראה לא לאחרונה