מילים מחפשות משמעות
3 subscribers
About מילים מחפשות משמעות
המקום למילים ששוטפות בלי שליטה את מוחי. המקום לתחושות שזקוקות לעיבוד. המקום לרגשות שהודחקו שנים. המקום הם אין משמעות לבנות או בנים. המקום בו כלום לא ברור והכול ברור כשמש. המקום בו הבינאריות חוגגת, אך מתרחק ממנה כמו מאש. המקום בו ליבי, גופי, נשמתי, על חלקיהם מקבלים ביטוי. המקום בו הדבר הכי חשוב הוא העיתוי.
Similar Channels
JournalNG
קניות במרחק לחיצה
Mister Exportir
טוויטר בלי פילטר
Rosy Roy ❤️
Mahi Info - PM Kisan Yojana
مكتب العمدة للسفريات والسياحة وخدمات الايادي العاملة
🌈אנחנו עצלנים פרואקטיבים😎
Namanganlik Chevarlar
סיפורים מקלוד
CloudCusp
Carlos Simas - Controle Químico de Insetos - UFRJ/NPPN - Curso Nível Doutorado
Ekskaso Media
חדשות הסקופים
האימרה היומית
Swipe to see more
Posts
//משפחה כתומה// הסיפור שלה מתחיל כנראה הרבה לפני ה-7 לאוקטובר אך ללא בחירתה, הוא השתנה ללא הכיר בבוקרו של אותו יום נורא נחטף האב האם ובניה זעקו לעזרה, אך לשווא לאחר שהעם ניסה להתואשש החל הסיפור לצוף ואיתו גם האש וכשהצבע הכתום נכנס לחיינו ניסו הם לעודד את רוחם ואת רוחינו ואז הגיע הסרטון בו רואים את שירי והילדים עטופים בשמיכה ובזרועות אימה חבוקים היא ניסתה להגן עליהם בתוך הגיהנום לתת להם טיפת נורמליות, ביטחון, אהבה וחום הוא אהב את גיבורי העל והיה אחד בעצמו ניסה הוא לנחם במעט את אימו בלילות חלם כי סופרמן וספיידי, מקימים צוות שיביא לחילוצם דמיין הוא, איך הענק הירוק, מלווה אותם בצאתם הוא רק רצתה לישון בעריסתו אמה מנסה להרגיע אותו והוא, קטן ככל שהיה, מבין ומתעלה וכבר לא בוכה ואביהם כל הזמן הזה היה תקוע עמוק במנהרה דואג להם יותר מאשר לעצמו תולה את תקוותיו בעמו שלא יותירו את משפחתו למלתעות הרשע גיבורים שהקריבו את חייהם את תמונתם שמרו כאשר נזכרים במטרה שלשמה יצאו להילחם לשיב את אבא ירדן, אמא שירי את כפיר ואריאל חזרה לשטח ישראל ואז לקבורת ישראל זוהי סיפורה של משפחה שלא בחרה להיות גיבורה זהו הסיפור של משפחה, שהעדיפה לחיות את חייה בשלום ובשלווה אך כשהגיעו המרצחים, כניעה לא הייתה בכלל אפשרות "נלחמים" הגיעו למסקנה במהירות. אלוהיי, נקום את נקמם דמם של שירי, כפיר ואריאל ושל שאר הנופלים השב נא את חטופינו, החיים והחללים רחם נא, על עמך ישראל
//יאוש 2// כמה אירוני שהייאוש בעצמו לא מתייאש וממתין כמה צבוע מצידו לבקש ממני להביע כלפיו אהדה כמה אירוני שהוא את עצמו מהתקווה מזין כמה צבוע מצידו, לבזבז את כל התחמושת נגדה כמה אירוני שהוא עצמו יודע שהוא חייב להספיק הרבה כי זו רק תקופה כמה צבוע מצידו לדרוש ממני להאמין שמעכשיו זה רק אני והספה כמה אירוני שהייאוש עצמו מלא בתקווה כמה צבוע שהוא מספר לי שהכול מהאהבה
//יאוש// כמה סבלנות לי לו לחלאה יושב לו שם בשקט ובראשו מנענע כאשר התקווה משמיעה עוד נאום מוטיבציה גנרי הוא לא מנסה להילחם או להתווכח הוא פשוט נדבק לכל מקום משל היה ריח של טיגון עמוק שנתקע במטבח לא רודף אחר האחיזה בשאלטר הראשי לא מחפש להיות החלק הארי נע ונד בתוך הראש כמו רוח רפאים זורה חיצים בחלקים שאין אנו רואים או בכלל מודעים כאלה שביום פקודה, ברגע, יפתחו לו את הדלת הראשית והוא יפסע לתוכה על השטיח האדום במהירות האפשרית ומבלי להגיד כמעט מילה אולי רק לשתול איזו מחשבה וכולם סרים באחת למרותו משל היה הוד רמומתו יושב על כס מלכותו הורס כל חלקה שידו מגעת שותל זרעונים קטנים באגף הדעת עד שמישהו מתעורר להכריז עליו מלחמה הוא כבר זרע הרס וארס ומשם הוא חוזר למחילה ממתין בסבלנות וחוזר חלילה
הוא היה הראשון לשבור לי את הלב הייתה לנו חצי שנה מופלאה חלקנו יחד כל בוקר את אותה הנסיעה ובמשך היום חיכינו לשעה שלנו בלילה בה ישבנו יחדיו אני ודולב הוא היה יפה כל כך מגע ידיו היה כה רך רק רציתי לחוש במגעו רק רציתי להניח את ראשי על זרועו הוא היה אינגלנטי ורגיש לא שיחק את המשחק של הגבר האדיש הוא היה האהבה הראשונה כשחלקנו ברכבת אוזניה הוא שבר לי את הלב באחת מבלי לטרוח להעיף בי מבט הוא שתה את עצמו לשוכרה בלילה עגום ולמחרת, הוא לא דיבר איתי כמעט מאום נלחמתי עליו בלי סיבה סירבתי להאמין שאותו אחד שאת ליבי שבה ירסק אותו כל כך בקלות ולא יביט לאחור עוד לא הבנתי מהי הוללות וניסיתי ללכת סחור סחור הוא דאג לתדרך את כולם כי זה היה מרחמים ושלא היה בנו טיפת אמת ואני בתורי התמכרתי לכאב כאל סמים פיללתי להיות מת לנצח נותרה בי התקווה כי גם הוא חש באותם רגעים את האהבה ואף אחד לא יקח ממני את האמונה כי דופק גבוה וקוצר נשימה אי אפשר לזייף למשך חצי שנה הכאב חלף והשריטה נותרה הלב החלים והנפש גם היא בתורה אבל הוא לנצח יהיה זה ששבר את ליבי לראשונה וכנראה לא לאחרונה
//מתודולוגיה// איזו מילה מוזרה בטח בלטינית, יוונית עתיקה או סתם שפה זרה מילה שאני אמור לחבב לא מילה שאמורה להפעיל כאב אבל היא זאת שנתנה את האות ללופ תוך כדי טיפול שגרם לי להיות ולא להיות, לעצור את הכול בהול להבין מהי בריחה להבין האם יש הימלטות מהי תנועה ולמה זרקתי שם בדיחה והאם חייבים לחפור בשביל לשנות מהות? היא גרמה גם בסוף לעצירה לעמוד מול סתירה ולהתבונן בלוגיקה של הדברים אבל גם לתת מקום לכל מה שאינם מילים לדברים שנצרבים לעבודת אלילים של דפוסי חשיבה ומקבועות לתת לשאלות שהות להיות להכות ולהקהות למצוא את הדרך הייחודית אותה דרך חמקמקה וסודית שרק צריך לשלוף ולדוג מממעקמי התת מודע להעלות אותה באוב להציף אותה ולכאוב להבין אותה אולי בלי לכתוב מבלי לתת לה שם ומתודה לא ניתן למצוא אותה בחיפוש אחר עוד ידע אולי לא ניתן למצוא אותה כאשר יושבים ומחפשים אותה שעות אולי הדרך היא פשוט לתת לה לשהות בקו המחבר בין המודע לשאינו ולא לנסות לפצח את תוכנו לתת לשאלות ולחרדות לתת לתיסוכלים למצוא את התשובות למרדף הזה אין התחלה, אמצע או סוף הוא איניפינטי מוזהב מלווה בקצב התוף פעם לאט, פעם מהר פעם פוסע ופעם דוהר פעם שקט ופעם רועש פעמים כבוי ופעמים אש פעם מתסכל ולפעמים מייאש פעם מעודד ותמיד מבקש להתקדם, אפילו בצעד אל עבר היעד
//הגדרת המשוררת לאהבה// זוהי שאלה שאין לה תשובה עשרות קולמוסים נשברו בניסיון לתארה ואפילו אמילי הגדולה מתחבטת בה ובכל תקופה, משנה את פירושה זה מפתיע כי את רוב הרגשות ניתן לתאר ועל מידת הדיוק אין ממש איך לערער ואם מילים לא עושות את העבודה, יגיע הציור שידע להנכיח אפילו את הכיעור ואם זה לא יעזור תבוא התמונה שתדע לזקק אופי של שכונה עם מבט מזווית מסוימת בתאורה ספציפית היא תספר סיפור שלם של אמא סיזיפית אהבה היא מכלול של צבעים לא מעורבבים אהבה היא הגואש שאיתו מציירים הילדים החביבים אהבה היא ערבוב של תחושות, רגשות וחששות ההגדרה שלה, תשתנה תוך שעות האהבה תלויה בזמן, בנאהב אהבה יותר מכל תלויה במצב אין שורת מחץ או משפט שיכולים לסכם תנועה של נפש אדם בכלל ובטח שלא של שניים יחדיו, נו מה אהבה בגיל ההתבגרות היא היתולית אהבה בשלב מאוחר יוצא, היא בתולית אהבה בשלב בשל יותר, היא גם עבודה משותפת אהבה עלולה להיות טורפת למהי אהבה אין תשובה ולא כי היא חוויה שחייבים לחוות לפני שכותבים עליה אלא כי היא היא, הפחם והפרחים היוצרים את הדרך שלה אהבה היא הדבר הטהור והיפה בעולם ולפעמים היא גם מקור הגועל ומסוכנת מכולם כי היא אינה כמו כעס, תשוקה, תסכול או כל רגש אחר יש בה משהו ששובר ומרפא ומאחה וקופא ודוחה היא הכול ואין בה כלום כשהיא הולכת וכשהיא נמצאת, הכול נראה כמו עוד עלה בשלכת היא מסוכנת היא נצרכת היא מופקרת והיא מכאיבה מחריבה אך בונה ובעיקר שונה למשוררת הכי גדולה יש מאות הגדרות לאהבה היא לא שלמה עם אף אחת מהן אבל היא סוקרת את כל סוגיהן ואולי כדאי גם לזכור את אדם וחווה
כרגיל מנסה לכתוב דברים שאמ ניסחה טוב ממני וקצר ממני.
