//יאוש// כמה סבלנות לי לו לחלאה יושב לו שם בשקט ובראשו מנענע כאשר התקווה משמיעה עוד נאום מוטיבציה גנרי הוא לא מנסה להילחם או להתווכח הוא פשוט נדבק לכל מקום משל היה ריח של טיגון עמוק שנתקע במטבח לא רודף אחר האחיזה בשאלטר הראשי לא מחפש להיות החלק הארי נע ונד בתוך הראש כמו רוח רפאים זורה חיצים בחלקים שאין אנו רואים או בכלל מודעים כאלה שביום פקודה, ברגע, יפתחו לו את הדלת הראשית והוא יפסע לתוכה על השטיח האדום במהירות האפשרית ומבלי להגיד כמעט מילה אולי רק לשתול איזו מחשבה וכולם סרים באחת למרותו משל היה הוד רמומתו יושב על כס מלכותו הורס כל חלקה שידו מגעת שותל זרעונים קטנים באגף הדעת עד שמישהו מתעורר להכריז עליו מלחמה הוא כבר זרע הרס וארס ומשם הוא חוזר למחילה ממתין בסבלנות וחוזר חלילה