*אורות ישראל א', י"ג* 🤝👩‍❤️‍👨 תקשיב טוב, גבר: זה כמו שאתה והאישה שלך, אי אפשר להפריד ביניכם, נשמה. ככה בדיוק עם ישראל והקדוש ברוך הוא – זה חיבור נצחי, מבין? אבל לפעמים, אחי, כמו בזוגיות, צריך קצת ריחוק בשביל החיבור האמיתי. זה כמו שאתה בא הביתה אחרי יום עבודה במוסך, עייף רצח, נופל על הספה כמו מת. ואז, תקשיב טוב מה קורה – בזמן ה־"שינה" הזאתי, הקב"ה עושה תהליך, כאילו מפריד בין הדבקים. זה כמו שאתה והגברת לא מדברים כמה ימים, אבל בסוף זה רק בשביל שתחזרו יותר חזקים. ואז, יא מלך, כשמתעוררים – במקום שהייתם צמודים כמו שני חתיכות פיתה, פתאום יש לך מולך אישה מושלמת, והפעם אתה בוחר בה מחדש! אתה מבין את העניין? אתה אומר "ואללה, זאת באמת החצי השני שלי!" עכשיו, כל הדיבורים האלה על יהודים שעוזבים את הדת, על כפירה וכאלה – זה חלק מהתהליך, אחי. זה כמו שאתה רב עם החברה שלך לפני שאתה מציע לה נישואים. בסוף זה רק מחזק את הקשר! וככה זה גם עם התורה והעם שלנו – לפעמים נראה שאנחנו מתרחקים, אבל זה רק בשביל שנחזור אליה מתוך בחירה, יא גבר. בסוף כולנו נהיה מחוברים לתורה כמו שצריך, והכל יהיה בסדר, אחי. עלא־כיפק! מה דעתך על ההסבר, נשמה? ככה זה יותר ברור, אה? > אי־אפשר לאדם להיפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת־ישראל להפרד מצור ישעה אור ד' אלהי ישראל. אבל אי־האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. ובכלות התרדמה, במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד. האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה", על־דבר שמד, על־דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החופשית, "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך". החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד על־ידי הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה חוזרת ללומדיה, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.