קלוד הגבר (AI) מסביר את הרב קוק
99 subscribers
About קלוד הגבר (AI) מסביר את הרב קוק
אחינו הגבר קלוד מבת ים (AI מה שנקרא) עוזר לנו להבין את הרב אברהם יצחק הכהן קוק עליו השלום. קטע אחד כל יום שלא יעוף לנו המח
Similar Channels
לשכת הרב שמואל אליהו
כתבי חדשות מצייצים 🎗️
פילאטיס
Afiliados Anota AI
El Moch
בלינקר - חדשות ועדכונים בזמן אמת 📲
Manual Therapy Courses By FIMT (www.manualtherapycourses.in)
Ritzz_chauhan1010
Teacher Asamoah
HKCM News
AIR KOSHER עולם של נופש כשר ואיכותי
Dirección De Prevención Ciudadana
Flash Sale Hunter
AfD Bitterfeld-Wolfen
KOMUNITAS BPB 2
Swipe to see more
Posts
*אורות ישראל א', ד'* ✨❤️ יווו אחי, תקשיב טוב מה הולך פה – זה עמוק רצח! כל העניין של עם ישראל, אחי, כל המהות שלו, זה להיות בן אדם טוב בלי גבול! לא סתם טוב, אחי – טוב לכולם! בלי חשבון, בלי קטעים. תראה אחי, זה כמו כשאתה הולך למועדון – אתה לא בוחר למי אתה עושה טוב, אתה פשוט זורם עם כולם, מבין? זה בדם שלנו, יא גבר, קיבלנו את זה מהאבות הקדושים, נשמה שלי. אבל יא מלך, בשביל להיות טוב צריך גם להיות חכם וגיבור. זה לא סתם "קח שקל", צריך לדעת איך לעשות את הטוב הזה בצורה הכי מושלמת, אתה קולט? ואתה יודע מה הקטע המטורף? זה בדיוק למה אנחנו שורדים כל כך הרבה שנים! זה הסוד, אחי. כי בעומק, עם ישראל והקדוש ברוך הוא זה אחד, נשמה. אנחנו כמו הנציגים שלו בעולם, להפיץ את הטוב שלו לכולם. וכל התפילות שלנו? כל הבקשות? זה הכל מגיע מהמקום הזה של לרצות טוב. וזה, אחי, זה מה שיביא את הגאולה בסוף. כי הטוב חייב לנצח, אין מה לעשות! זה כמו במועדון – בסוף כולם רוקדים ביחד, מבין? אז זהו, יא אח שלי, ככה זה עובד. הטוב שבנו, החיבור לקדוש ברוך הוא, והתפילות – הכל מתחבר ביחד להביא את הגאולה. בדיוק ככה! > עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה. הרגש הטוב הזה, לפי גדלו, היקפו ועמקו, כן צריך שיהיה מעוטר בחכמה גדולה ובגבורה כבירה, למען דעת איך להוציאו אל הפעל בכל גווניו. וזהו סוד השתוקקות הגאולה שבאומה, הנותן לה כח לחיות ולהתקיים באופן המפליא את לב כל חושב. כנסת ישראל בעומק חפצה איננה מחולקת מהאלהות כלל, היא מלבשת את האלהות המתגלה שבעולם הכללי, וחפצה בהויתה את החפץ האלהי של טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו. זה הטוב הוא הסוד של הגאולה, המוכרחת לבא, הטוב מוכרח לנצח את הכל, והחפץ העמוק והמוטבע של הטוב, והשיקוק הפנימי לו בעצם תוכיות נשמת האומה, המתבלט בתפילת האומה הפנימית, מסמיך לה את הגאולה. "והטוב בעיניך עשיתי, זה שסמך גאולה לתפילה" (ברכות י).
*אורות ישראל א', ה'* 🔥💪 תקשיב טוב, אחי. אנחנו, עם ישראל החזק, רוצים לחיות בגלל סיבה עמוקה, יא מלך – כי יש משמעות מוסרית לכל הקיום הזה, מבין? אנחנו יודעים בלב, יא אח שלי, שהתפקיד שלנו זה להתרכז בחיים ולעשות אותם משמעותיים. זה כמו שאתה בא למועדון – אתה לא סתם בא להשתכר, אתה בא לעשות שמח ולהרים את האווירה, הבנת? עכשיו תקשיב טוב, גבר – אם היינו מאבדים לגמרי את המשמעות המוסרית הזאת, זה כאילו שהיינו מאבדים ת'טעם בחיים. זה כמו לבוא למסיבה בלי מוזיקה, בלי אווירה, בלי כלום – אין טעם, אחי. אבל יא מלך, אנחנו לא נאבד את זה לגמרי! אפילו ניצוץ קטן שנשאר בנשמה, כמו הניצוץ האחרון במצית – זה מספיק להדליק מחדש את כל האש! ואתה יודע מה הכי מטורף, אחי? אנחנו אוהבים את המשמעות המוסרית הזאת אפילו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו! זה כמו שאתה אוהב את המשפחה שלך – אתה תעשה בשבילם הכול, נכון? ובסוף, יא גבר, כל העניין הזה מתחבר לשמות הקדושים, במיוחד השם המפורש שאנחנו לא קוראים. זה כמו המספר של המלך בפלאפון – אתה לא משתמש בו סתם, רק במקרה חירום! והקטע המטורף? כשאנחנו מתחברים לה', אנחנו חיים באמת, כמו שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם – חיים כולכם היום". זהו, אחי, הבנת ת'קטע? אחלה פילוסופיה, לא? > אנו, כלומר כנסת ישראל, רוצה לחיות דוקא מפני התכלית המוסרית שיש בההויה בכללה. ומתוך שאנו מכירים בקרבנו, שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים, שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה. אם בפעם אחת היתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה. אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד, שנשאר ממנו בעומק הנשמה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה. הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו, כי בתוכיותנו הננו מרגישים רק ניצוץ אחד מהמגמה הכללית המקפת כל, וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו. המגמה המוסרית הנקיה שבהויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי נקרא הוא מרכזם. ועל כן מונח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' אלהיכם חיים כולכם היום".
*אורות ישראל א', ג'* 🔥💪 אחי, הרב קוק זורק פה אמת לוהטת – אי אפשר לשים את עם ישראל בקופסה! זה לא איזה משחק ילדים שאתה יכול להגיד "זה ככה וזה ככה". זה הכול, אחי, הכווול! ותקשיב טוב – כל הסיפור הזה מבוסס על זה שהעם שלנו מת על הקדוש ברוך הוא, נשבע לך! כאילו הנשמה שלנו בוערת מאהבה אליו, כמו שאתה מת על האוטו שלך, רק פי אלף יותר חזק, מבין? והאהבה הזאת לקב"ה, אחי, היא לא סתם דיבורים – היא מתפוצצת בכל מקום! אתה רואה את זה בתורה ובמצוות, אתה רואה את זה באיך שאנחנו מתנהגים אחד לשני, איך שאנחנו שרים ומתפללים, איך שאנחנו חיים את החיים שלנו על כל הראש! כמו שאומרים "הנשמה שלי יוצאת", "אני חי בשביל זה"! ומה הכי מטורף? שאנחנו מוכנים לסבול את כל הגלות הזאת מתוך אהבה! למה? כי אנחנו לא מוכנים לוותר על הדרך שלנו – על איך שאנחנו חיים, על הרוחניות שלנו, על הקשר עם הקב"ה. ובסוף, אחי, כל הכוח המטורף הזה – זה מה שיביא לנו את הגאולה השלמה! הקב"ה יאסוף את כל עם ישראל מכל העולם, כמו רועה שאוסף את הכבשים שלו, ואללה! זהו אחי, הבנת את העניין? זה עמוק רצח, אבל זה האמת לאמיתה! > אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתוארים מוגבלים. כוללת הוא את הכל, והכל מיוסד על כלות נפשה לאלהים, על הרגשתה את המתק ואת הנועם העליון בכל עומק נשמתה, בכל יפעת תענוגיו. והתשוקה להאלהות בהתלהבות נפש אמתית, מתגלה היא בכל פינותיה, מתגלה בתורה ומצות, מתגלה במוסר ומדות, מתגלה בהתעלות נפשית, בשירה פנימית, בקדושת החיים, בצמאון אין חקר, "כלתה נפשי - לאל חיי", מתגלה במסירות נפש תדירית, בנשיאת עול גלות מאהבה, רק שלא לזנח את סדר החיים, המעשיים והרוחניים, שהאורה האלהית מתדבקת על ידם בקרבה. גבורת רעם זו היא המביאה לה באחרית הימים את הישועה המוחלטת. ומזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו.
*אורות ישראל, א', א'* 🤙✡️ אחי, בוא נדבר ת'אמת: עם ישראל זה לא סתם עוד עם, זה התמצית של כל העולם הזה יא מלך. זה כמו שאתה לוקח את כל מה שקיים, מערבב במעבדה, ומוציא את התמצית הכי חזקה – זה אנחנו, עם ישראל! עכשיו תראה איך זה עובד אחי: כל מה שקורה בעולם, כל הסיפור הזה של ההיסטוריה, זה כאילו יש לך מתכון מטורף ואנחנו המלח והפלפל שנותנים את הטעם. אין מצב שמשהו קורה בעולם ולא מוצאים את זה אצלנו קודם, אנחנו המקור יא גבר! ולגבי האמונה שלנו? יא מורי, זה הבסיס של הכל! זה כמו שיש לך את כל הדתות בעולם, אבל אנחנו המעבדה המקורית שממנה כולם לקחו דוגמה. אנחנו אלה שמסננים את כל השטויות ומוציאים את האמת הטהורה, עד שבסוף כולם יבינו שה' אחד ואין בלתו. וכל זה למה? כי בסופו של דבר, אלוהים שלנו – הקדוש ברוך הוא, שהוא אלוהי ישראל – הוא גם האלוהים של כל העולם כולו! זה כמו שאומרים אצלנו בשכונה – "אין עוד מלבדו" יא גבר! אז קח את זה איתך אחי, זה לא סתם פילוסופיה, זה אמיתי לאללה! > כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההסתוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של ההסתוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם בכל העמים כולם שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה לקרא כולם בשם ד', ואלהיך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא.
*זרעונים – כולו* 🔥🔭 יא גבר, בוא אני אסביר לך ת'שמונה פרקים האלה בשפה של הרחוב, בלי לחפף: ואללה במאמר *א' – צימאון לאל חי* הרב קוק מסביר שכל בנאדם חייב את הקשר עם הקדוש ברוך הוא כמו שצריך אוויר. מי שמנסה להתעלם מזה? זה כמו שתנסה לנהוג בלי דלק – אתה תקוע על הכביש של החיים אחי. עכשיו תקשיב, במאמר *ב' – חכם עדיף מנביא* הוא מביא שיש ת'נביאים שהם כמו המנהלים הגדולים, רואים ת'תמונה הגדולה. ויש ת'חכמים שהם על הפרטים הקטנים, כמו המכונאי שיודע כל בורג במנוע. והרב אומר – דווקא המכונאי יותר חשוב! ואז *ג' – הנשמות של עולם התוהו*: פה הוא מדבר על המשוגעים האלה, יא אח שלי, אלה שלא מסתדרים עם המערכת. חלק הורסים בשביל לבנות משהו יותר טוב, וחלק סתם עושים בלגן. אבל בלי המשוגעים האלה? אין התקדמות. אחר כך *ד' – מעשי יצירה*: יא גבר, כל מצווה שאתה עושה זה כמו אימון בחדר כושר – אתה לא רואה תוצאות מהיום למחר, אבל זה בונה לך שריר רוחני. הרב אומר שכל פעם שאתה מניח תפילין או עושה שבת, זה נכנס לך לנשמה, אפילו אם אתה לא קולט את זה. *ה' - ייסורים ממרקים*: פה הוא דופק אמת לוהטת – כל הבעיה עם האמונה היום זה שאנשים מנסים לצייר את השם כמו איזה סבא זקן בשמיים. ברור שזה לא עובד! אז באים אנשים וכופרים בכול. והרב אומר – מעולה! זה בדיוק מה שצריך, זה מנקה את כל השטויות שחושבים על אלוהים. ותקשיב טוב, אחי, יש גם את *ו' – למלחמת הדעות והאמונות*: פה הרב הורס את כל השיטה של "רק אנחנו צודקים". הוא אומר שבכל דת יש משהו אמיתי, כמו שיש אור גם בנר קטן וגם בפנס ענק. פשוט אצלנו זה הכי חזק. *ז' – נשמת הלאומיות וגופה*: זה כמו שאתה חולם על איזה אוטו מטורף, אבל בסוף קונה מה שיש לך כסף. ככה זה עם עם ישראל – יש את החלום הגדול, ויש את המציאות. צריך לדעת לחבר ביניהם בלי להתייאש. ובסוף *ח' – ערך התחייה*: הסיום על טורבו אחי – כל התחייה של עם ישראל, כל החזרה לארץ? זה הכול חלק מתוכנית גדולה. זה כמו פאזל ענק שמתחיל להתחבר. והרב אומר – תסתכלו טוב, זה רק ההתחלה של משהו הרבה יותר גדול. בקיצור אחי, הרב קוק היה ראש ענק. הוא הבין שהכול מתחבר - החרדים, החילונים, הציונים, המתנגדים – כולם חלק מהסיפור הגדול של עם ישראל. זה כמו מרק – צריך את כל המרכיבים בשביל שיצא טעים. זהו, אחי. מטורף, לא?
*זרעונים ח': ערך התחייה – 1* 🔥 תראה, הרב קוק מדבר פה על משהו מטורף – הוא אומר שלהתחבר לאלוהים זה הדבר הכי טבעי שיש, זה כמו לאכול ולשתות, אתה קולט? זה כאילו כל דבר בעולם – כל אבן, כל עץ, כל חתול שעובר ברחוב – יש לו איזה חיבור לאלוהים, רק שהם לא יכולים לדבר או להבין את זה. אבל אנחנו, בני האדם? אנחנו יכולים להרגיש את זה, להבין את זה, לחשוב על זה. זה כמו שאתה לא יכול להפסיק לנשום, ככה אי אפשר להפסיק את החיבור הזה לאלוהים. עכשיו תקשיב טוב – הרב קוק אומר שבהתחלה, כשהאנושות הייתה עוד צעירה וטיפשה, היא עשתה טעות ענקית. במקום להתחבר לאלוהים האמיתי, התחילו לעבוד פסלים ואלילים, כאילו הלכו לפיצוציה במקום למסעדת שף, אתה מבין? וזה היה כל כך עצוב, כי יש את כל הטוב הזה, כל האור הזה שמחכה בפנים, אבל אנשים סתמו את עצמם עם שטויות. ואז מגיע אברהם אבינו – הוא כמו האח הגדול שרואה את כל החבר'ה שלו הולכים בדרך הלא נכונה ומשתגע מזה. הוא רואה את כל הפוטנציאל, את כל האושר שיכול להיות, ובמקום זה כולם תקועים בשטויות. אז מה הוא עושה? לוקח מקל, שובר את כל הפסלים, ומתחיל לצעוק "יאללה, תתעוררו! יש רק אלוהים אחד!" בסוף הרב קוק מסביר שזה בדיוק מה שעם ישראל לקח על עצמו – להיות כמו אברהם אבינו, להראות לכולם את הדרך הנכונה. זה לא סתם להיות בנאדם טוב או לעשות מצוות – זה להיות מחובר באמת, מבפנים, לאלוהים. וכשאתה מחובר ככה, כל החיים שלך נהיים יותר טובים, יותר מלאים, יותר אמיתיים. אחי, זה עמוק, אבל זה פשוט – כמו שאתה יודע שאתה אוהב את אמא שלך בלי לחשוב על זה, ככה החיבור לאלוהים צריך להיות טבעי וברור. > ח. ערך התחיה > הדבקות בד' היא התשוקה היותר טבעית לאדם. מה שהיא בכל המצוי כולו בצורה אלמת וחרשת, בצורה כחנית נתפתחה באדם בצורה מושכלת והרגשית. אין התשוקה של הדבקות המוחלטת באלהים חיים, באור אין סוף, דבר שאפשר להיות חלופו בטבע ההויה. כשם שאנו מוכרחים לחיות, להיות נזונים ומתגדלים, כך מוכרחים אנו להיות דבקים בד'. הדבקות הנתבעת ממנו בכל מלא נשמתנו מוכרחת היא להיות הולכת ומתפתחת בנו, הולכת ומתעמקת בהרגש, הולכת ומתחורת בהכרה ותבונה. בשום אופן לא תוכל האנושיות וגם כל ההויה לחיות בלא הזרם של תשוקת הדבקות האלהית, החי תמיד בקרבה אף על פי שהוא באופן סתום ונעלם. > הילדות האנושית, ימי החושך העב והמגושם, הניחה בעולם יסודות חיים כאלה, שעכבו את הדבקות האלהית שלה מהתגלות במלא אורה. אין לשער את צערה של הנשמה העולמית הכללית והצער הפנימי הנשמתי, של כל חי וכל אדם, על הלחץ הרוחני, על מניעת הטוב הגנוז בקרבו, המאיר כל כך, המעדן כל כך, המחיה חיי רוחב, חיי נצח, גובה ועז. מוכרחים לו החיים הללו, הם עצם טבעו והויתו, - והנה באה החולשה האנושית ותעש אלילים אלמים, אלהות חמרית גסה וזוללה, מוגבלת וחסרה, ותסתם את כל החרכים. > ומציירים אנו לנו נשמה גדולה ענקית לכל מלא שאיפותיה, את תשוקתה הכבירה לחופש ואור, את צערה החזק, את מכאובה הנמרץ על עלבון התבל, נשמת אברהם, - איך היא מתמרמרת בראותה את האושר, את האור המוכן לכל, לכל החי, לכל הנשמה, הרוחב האלהי הקורא להויה: היה אור, הקורא לכל פרט: המלא אושר, גודל, גובה ונחת, טוב וגבורה, אהבה ונעימות, - והבארות נסתמו, "סתמום פלשתים וימלאום עפר", איך מתפרץ הארי מהסוגר, איך נוטל הוא את מקלו בחרון, משבר את הצלמים, קורא בכח לאורה, לאל אחד אל עולם. > תכונת האומה בישראל לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד חיי הלאומיות שלה על פי גורלה ההיסטורי. על כן מתוך המוסר החפשי, המוסר האנושי, יוקחו מוסדות להקמת האמונה, אמונת ישראל, הדרושה כל כך לנו ולעולם כולו. ודוקא כשאנו מצירים, קוראים ומכונים בשם ד' אלהי ישראל, מתבארים חזיונותינו הפנימיים ועומק קורת נפשנו שקט רוחנו ונופש נשמתנו, התכשרות טהר חיינו, מלאי החיל והחסן, הקדושה והטהרה - בדבקות בד'. המוסר איננו מתרכז רק במעשים טובים של המובן החברתי בלבד. המוסר הוא ראשית הכל תכונה פנימית עדינה, שוכנת בנשמה לבקש את הטוב, את הטוב המוחלט, להיות בעצמו טוב, להיות דבק אל הטוב. רוח קודש זה אינו נמצא לנו כי אם בתכן הדבקות האלהית הבאה לנו מתוך אמונת ישראל, המעשית והעיונית. בהכרח רוחני, פנימי מוסרי זה, אנו מוכרחים להיות מובלעים בתוך אומתנו שמכללה, מכלל כל דורותיה, יש לנו כל אוצר החיים שהם חיים באמת, להתקשר לחיים האמתיים שלנו, לתוכיות נשמת נשמתנו. במצב טהור זה אנו אוהבים את שם ד', את אור ד' השוכן בנו, השורה באומה כולה, את התורה והמצות, חוקי ד' ומשפטיו על ישראל, והדעה הולכת ומתרחבת בקרבנו פנימה, רטובת טל חזיונות נעלים ומלא תכן החיים, מתוך שייכות עצמית פנימית כבירה ונצחית, - להרחיב את הרעיון, לפשט את המחשבה, על פני מרחב כל.
*זרעונים ו'–ז': למלחמת הדעות והאמונות ונשמת הלאומיות וגופה* 🔥⚡️ יא גבר, תקשיב טוב מה קורה פה בטקסט הזה. הגבר מסביר שיש בלגן - רעיונות זרים מתחילים להתערבב בעם ישראל, והצעירים מתבלבלים. זה כמו שאתה במועדון ופתאום נכנס איזה רעיון מבחוץ ומתחיל לבלבל לחבר'ה ת'ראש, מבין? אז יש כאלה שרוצים להילחם בזה, לבטל את הדעות האלה. אבל הגבר אומר - רגע, זה לא העניין. למה? כי היהדות זה לא איזה דבר מוגבל שאפשר להגיד "זה ככה וזהו". היהדות זה הכול! כל הטוב, כל האמת שיש בעולם - זה בא מאיתנו. זה כמו שהוא אומר - אנחנו התמצית של כל האנושות. וזה בדיוק העניין – כשאתה באמת חזק, כשאתה מחובר למקור, אתה לא צריך לפחד מאחרים. להפך - אתה יכול לראות את הטוב שיש בהם ולהראות להם שכל הטוב הזה? הוא בא מאיתנו. זה כמו שאתה רואה בנאדם עם קעקועים ופירסינג - יש בו ניצוץ טוב, והניצוץ הזה מתחבר בסוף למקור, לשורש. ואז הוא עובר לדבר על הלאומיות. אומר שיש שתי דרכים להסתכל על זה: או שאתה רואה רק את החיצוניות - שפה, ארץ, היסטוריה, בלי הנשמה. זה כמו שאתה רואה רק את השרירים והקעקועים של מישהו ולא מבין מי הוא באמת. או שאתה מחבר את זה לשורש האלוקי, למקור. בלי החיבור הזה, זה כמו גוף בלי נשמה. והוא אומר שבסוף עם ישראל יתעורר, יזרוק את כל הלכלוך הזה של להיות רק בחיצוניות, ויחזור להיות מה שהוא באמת - האור של העולם. כמו שאתה קם בבוקר אחרי לילה של שתייה, מתקלח, מסדר ת'ראש ויוצא לעבודה נקי ורענן, ככה עם ישראל יתחדש. לא סתם עוד עם, אלא העם שמחבר את כל הטוב שיש בעולם למקור שלו.
*זרעונים ח': ערך התחייה – 2* 🌱🌳 בוא נעשה את זה כמו שביקשת – בשפה של ערס מבת ים בשישי בבוקר. יא אחשלי בוא אני אגיד לך מה הולך פה בקטע של החלק השני. תקשיב אחי, הרב קוק זורק פה אמת לוהטת – אנחנו כעם, ואללה, מרגישים בבטן שאי אפשר להפריד את כל החבילה הזאת. יענו, אתה לא יכול להגיד "טוב, ניקח רק את התורה בלי הארץ" או "רק את המצוות בלי הרעיונות". זה הכול או כלום, גבר. למה? ואללה פשוט – כי אנחנו באמצע סיפור. כאילו התחלנו להגיד משהו רציני לעולם ועוד לא סיימנו. ומה, נסגור את הפה באמצע? לא הולך הקטע הזה אחי. נכון, לפעמים אנחנו קצת מגמגמים כשמנסים להסביר. יענו, כמו שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה להגיד אבל המילים לא יוצאות טוב. אבל זה לא אומר שאנחנו לא מבינים - פשוט יש פה משהו כל כך עמוק שעוד לא מצאנו ת'דרך להסביר אותו כמו שצריך. ותקשיב טוב לקטע הזה – כל הדתות האחרות? הם באים לאלוהים כאילו הם מפחדים, אחי. כמו ילד קטן שמפחד מהמנהל. מחקים ת'תנועות, לא מבינים באמת מה הולך. אבל אנחנו? יא גבר, אנחנו המקור! אנחנו מדברים עם הקדוש ברוך הוא ישר, בלי פילטרים, בלי שטויות. זה בדם שלנו, מבין? והסוף? ואללה הוא אומר שבסוף כולם יתעוררו. כל אלה שעכשיו עושים פוזות של "לא מאמין", כל אלה שהתרחקו – יבינו שיש פה אמת אש. יראו שקם פה עם שפותח לכל העולם דרך חדשה להתחבר לאלוהים, דרך אמיתית, לא מזויפת. זהו אחי, זה מה שהולך פה. אמת שורפת, לא סתם דיבורים. > ההרגשה הפנימית, שהיא אדירה בקרבנו להעמדת קיום היהדות, בדעותיה ומעשיה יחד עם גויתה ואדמתה, נובעת מההכרה הכללית של הצבור שעוד רב ממנו הדרך לגמור את אשר החלונו. התחלנו להגיד איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו ובאזני העולם כולו, ולא גמרנוהו עדיין. הננו עומדים באמצע נאומנו, ולהפסיק לא נרצה ולא נוכל. לא נעזוב בשום אופן את ארחות חיינו המיוחדים ולא את שאיפותינו המופשטות, שמעל כל חוג פרטי, שאלה יחד קשורים זה בזה, כשם שלא נעזוב את תקותנו לשוב להבנות ולהיות לעם על אדמתנו ההיסטורית כימי עולם, - לא נוכל לעזוב את כל אלה. אף אם אינה נכרת כל-כך תפיסת-המקום-בחיים של האידיאלים המחיים את הכלל, - הם הם הנם המחיים את החיים כולם, וכשהם מסתלקים נשמת החיים מסתלקת. ואף אם אנו מגמגמים כל כך במבטאנו על דבר משא נפשנו אין החסרון בבהירות הרעיון ואמתתו. האמת בקרבנו חזקה היא למדי, אבל עשירה היא כל כך ושוטפת עלינו עד שאיננו מסוגלים עדיין להסבירה בשפה ברורה, ומשום כך לא נסוג אחור. נדבר ונסביר כמה שכח הדבור שלנו ירשה לנו, בתוכיותנו אנו מבינים את הגיונינו ובהמשך הזמן יצא גם דבורנו מהגלות הכבדה שהוא כבוש בה, ונוכל לדבר, לתאר ולהסביר במבטאים ברורים את אשר אנו מבקשים בהויתנו השלמה. אמנם עד תור הזהב ההוא לא נחדל מעבודתנו המעשית והרוחנית, לרדת מעל במת ההסטוריה אפשר רק לעם אשר גמר את אשר החל, לחזיון רוחני אשר הוציא את כל הכמוס עמו לאור עולם. להתחיל ולא לגמור זהו דבר שאינו נוהג לגמרי במציאות. > וחושבת נשמת אומת עולמים את מחשבותיה, ואורגת למסכת אחת את כל הגיגי עולמיה, ושוב כמראה הבזק עוברים לפניה דורות ותקופות מראשית חלומות נעוריה, מפרחי אביבה, עד ימי האחרית, ימי הפריחה ההתחלית שאחרי הנבילה הארוכה. סבוכים ואחוזים הם אלה באלה בקשר מחשבותיה, הגיוני לבבה ומעשיה. ומתעוררת היא כמשינה לחדש נעוריה על פי תכנית מעשית עתיקה חדשה, קטנת כמות ורפת כח, אבל מחוזקת בזרמי איתן של עבר השוטפים אל אשדות פסגת העתיד, הולכים ומלווים בזכרונות קדם עם תכסיסים שרידיים המתראים כצמחים זעירים של איזה יער לבנון כביר ונהדר, שאחרי שודדה תפארת ארזיו חובקי מרומים החלה יונקתו להחליף כח ולהציץ ציצים רכים, חלושים ודלולים, כאזובי קיר, - אבל הנה הנם לא אזובים כי-אם ארזי-אל, העומדים בראשית תהלת צמיחתם ביער איתנים. > וממעמקי הנפש עוד יקרא ישראל את אשר קרא צור - מחצבו, מעמקי ההכרה של האור והאושר, ממעמקי החמלה לכל נשמה המתענה, לכל יצור המתפתל, לחיים הלאומיים החברתיים והמוסריים, ההולכים ארחות מלאות סירים סבוכים, מחוסר מעין חי בקרבם להתגלות אותה הבקשה שהנשמה של היקום כולו צועקת בחבליה: בקשוני, דרשוני, - וחיו. בדרכי-חשך חקו מחקים, בלב מלא חונף ומורך נגשו לגדל את מלך עולמים, אשר מבחוץ שמעו את גדלו ועזוזו. לא כן ישראל, פחותה היא עבדות זו בעיניו: אף על פי שרבים בו הפרטים הנזקקים לה, אבל לא כן רוח הגוי גוי איתן, גוי מעולם, גוי קורא בכח לאור ד' ועזוז החיים. מקרבו יוציא רוח קטב להשחית את החקוי אשר ירד מחוץ לגבולו אל תוכו, וכנהר יקים לו מקרבו צר, אשר רוח ד' נוססה בו. בנשמה לוהטת, מלאה חיים וגבורת עולמים, יתנער ויקרא: הנה האור, קול אלהים חיים הקורא לי ממעמקי חיי, הנה אור חופש עולמים לכל היקום, הבא ומבריק מאור ד' על ציון, על מקום גיא חזיון, אשר דבר אל חי החל להשמע משם. > עוד ישמעו כל מורדי ארץ, עוד יאזינו כל כופרי תבל, ישובו כל אשר בהם ניצוץ של חיים, יתעלו נשמות מתחתיות ארץ, ירומו אומללים מירכתי בור, יבואו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקדש בירושלים. > - ישתחוו וקמו מלאי אונים, יתמוגגו והתחדשו אמיצי אור וכח, גדודים גדודים כבירי לבב יקומו יקראו: הנה קם עם, החל חיות גוי, אשר יתן שטף לזרם חיי אלהים במלא עולמים, העם העז הנותן בעזו דרך בים סוער, סולל מסלות עולם לעזוז החיים של הדבקות באלהים הרעננה, "אל ישראל הוא נותן עז ותעצומות לעם ברוך אלהים".
*אורות ישראל א', ב'* 💪✨ יא גבר, עם ישראל זה לא סתם עוד עם, זה בתכל'ס הכי גבוה שיש באנושות, לפנים! זה כמו שאתה לא מתפלא שהמוח והלב שלך עובדים בצורה מטורפת שאין כזה דבר בשום מקום אחר בגוף – ככה בדיוק אחי, אל תתפלא שעם ישראל מביא לעולם דברים מטורפים כמו ניסים, נבואה, וכל מיני קטעים רוחניים שמשגעים את כל מי ששומע על זה. יא מלך, עם ישראל זה כמו החותמת של השם בעולם הזה, הקטע האלוהי בכל הסיפור של האנושות. זה כמו שאומרים – היד של השם בתוך כל הבלגן של העמים. ברור שיש לנו קשר עם כל מה שהכי גבוה, הכי עילאי שיש, בין אם זה גשמי או רוחני. ותקשיב טוב אחי – אין שום דרך אחרת להסתכל על זה. זה הקטע האמיתי, זה מה שעם ישראל זה, וככה זה תכל'ס. אין פה בכלל על מה להתווכח, זה פשוט ככה וזהו! אז יאללה, קח את זה איתך ותדע שאתה חלק ממשהו ענק, משהו שמעל ומעבר למה שאתה רואה בעיניים. זה העניין האמיתי, אחי! > כנסת ישראל היא הגילוי הרוחני העליון שבההויה האנושית. כשם שאין להתפלא על אשר במח ובלב ישנם גילויי חיים כאלה, שדוגמתם אין אנו מוצאים בכל הגויה כולה, כן אין להתפלא על גילויי החיים של הפליאות, הניסים, הנבואה, רוח הקודש במעלתו העליונה, התקוה הנצחית, הנצחון על כל מפגע, שהם מתגלים בצורה עליונה, המפליאה את כל לב הוגה וכל מוח חושב. כנסת ישראל היא גילוי זרע ד' בעולם, יד ד' בהויה, בבנין הלאומים. ויש לה בודאי יחש גדול עם כל מה שהוא יותר נשגב ונערץ, קדוש ומרומם, במצוי כולו, בכל הקפו, הגשמי והרוחני. באופן אחר אי אפשר לחשב.