# פונקציית הנגר כשדוקטור אפרים הש-קודש היה בן חמש, אמא שלו תפסה אותו מפרק את מנעול דלת חדר השינה עם מברג פלסטיק של פישר פרייס. "זה בסדר," הוא הסביר לה ברצינות תהומית, "אני רוצה לראות איך המפתח יודע לאן ללכת." עשרים שנה אחר כך, כשקיבל את הדוקטורט שלו בקריפטוגרפיה, הוא הקדיש את התזה "לדלת ההיא, שפתחה בפניי עולם חדש. תרתי משמע." בעולם האקדמי, אפרים נחשב לאחד המומחים המובילים בתחום פונקציות גיבוב. או כפי שסבתא שלו הסבירה בגאווה לחברות שלה בברידג': "הנכד שלי ממציא סיסמאות כל כך מסובכות שאפילו הוא לא מצליח להיכנס למחשב של עצמו." המאמר הראשון שלו, "למה SHA-256 דומה להכנת געפילטע פיש - על הקשר בין מתכונים משפחתיים לאלגוריתמי הצפנה", זיכה אותו בפרס על "המחקר המבלבל ביותר שעדיין הצליח להיות שימושי." הוועדה ציינה במיוחד את המשפט "כמו בגעפילטע פיש של סבתא, גם בהצפנה טובה - אף אחד לא באמת יודע מה קורה בפנים, אבל זה עובד." אבל החיים האקדמיים לא סיפקו את הצד המעשי שלו. וכך, בכל יום שישי, כשהמעבדה התרוקנה, אפרים היה מחליף את חלוק המעבדה בסרבל עבודה שעליו רקום "תיקונים קריפטוגרפיים בע"מ - אם אנחנו לא יכולים לפרוץ את זה, אף אחד לא יכול." "זה בדיוק כמו בקריפטוגרפיה," הוא הסביר פעם לגברת כהן מקומה שלישית, בעודו מתקן את הברז הדולף שלה. "יש לך פה מערכת סגורה שאמורה להעביר מידע - סליחה, מים - מנקודה A לנקודה B בלי דליפות. הבעיה מתחילה כשיש לך Man in the Middle attack." "מה זה?" שאלה גברת כהן בבלבול. "הבן שלך שמשחק כדורגל במסדרון ובועט בצינור." במרתף ביתו הקים סדנת נגרות שנראתה כמו הכלאה בין מעבדת האקרים למחסן של סבא בפולין. על הקירות התנוססו דיאגרמות של אלגוריתמי הצפנה לצד תוכניות נגרות, ובפינה עמד מחשב ישן שהוסב לארונית לכלי עבודה. "זה בסדר," הוא אמר למי ששאל, "גם ככה כל המידע הרגיש שהיה עליו מוצפן בשיטה שפיתחתי בעצמי. אפילו ה-NSA לא יכולים... רגע, איפה שמתי את הפטיש?" יצירת המופת שלו הייתה שולחן אוכל שכל מגירותיו נפתחו בסדר ספציפי, כמו צופן צבאי. "אם לא פותחים בסדר הנכון," הסביר בגאווה, "כל התכולה ננעלת לשבוע. אשתי שונאת את זה, אבל לפחות הילדים סוף סוף מסדרים את הסכו"ם במקום." הפריצה הגדולה שלו הגיעה כשתיקן את הפרקט בביתה של פרופסור לאמנות מודרנית. "זה מדהים!" היא קראה כשראתה את האוסף שלו. "איך הגעת לרעיון לבטא את חרדת הקיום המודרנית דרך רהיטים לא פונקציונליים?" "בעצם רציתי לעשות ארון רגיל," השיב בכנות, "אבל התוכניות של איקאה היו יותר מסובכות מהקוד של ביטקוין." התערוכה שלו, "באגים בנגרות: כשאלגוריתמים פוגשים עץ אלון", הפכה ללהיט. המבקרים התפעלו במיוחד מ"דלת פרדוקס התאומים" - דלת שנפתחת לשני כיוונים במקביל. "זה לא באג," הסביר לעיתונאים, "זו פיצ'ר. כמו בכל תוכנה טובה." בקהילה האקדמית התגובות היו מעורבות. "לא מספיק מדעי," טענו המבקרים. "יותר מדי מדעי," התלוננו אספני האמנות. "סוף סוף מישהו מבין איך לתקן את המדפים העקומים שלי," אמר ראש המחלקה. כיום, כשהוא לא מרצה על אבטחת מידע או מתקן דליפות (של מים ומידע), אפרים מנהל סדנה בשם "קריפטו-נגרות למתחילים: איך לבנות ארון שרק אתה יכול לפתוח (ולפעמים גם זה לא)." הסדנה הפכה לפופולרית במיוחד בקרב הורים לילדים מתבגרים. "החיים," הוא אוהב לומר בסוף כל הרצאה, "הם כמו פונקציית גיבוב טובה - מכניסים המון מאמץ, מקבלים תוצאה שנראית אקראית לחלוטין, ובסוף מגלים שמישהו כבר המציא דרך טובה יותר לעשות את זה. אבל לפחות יש לך פטיש." ועדיין, הדבר היחיד שהוא באמת גאה בו הוא השלט שתלה בכניסה לסדנה: "מומחה לפתרון בעיות בלתי פתירות. אם הבעיה נפתרה, כנראה לא הבנתם אותה נכון מלכתחילה."