# פרחי גבעת התמימים בישוב "גבעת התמימים" התרגשות רבה. סוף סוף, אחרי שנים של המתנה, הוחלט להקים מקהלת ילדים לכבוד יום העצמאות. בהודעה שפורסמה בקבוצת הווטסאפ השכונתית "קהילת גבעת התמימים - רק לאבות", נכתב כי המקהלה תהיה "בדיוק כמו פרחי ירושלים המפורסמת - רק עם יותר יראת שמיים". השם שנבחר: "פרחי גבעת התמימים". הרב שלום-יהודה גולדשטיין, רב היישוב, מיהר לפרסם "קול קורא" (לגברים בלבד, כמובן) ובו הנחיות מפורטות: "מוזמנים להירשם תלמידי כיתות ב'-ו' שקולם טרם התחלף ושעברו בדיקת התאמה קולית-רוחנית. יש להצטייד באישור הורים ובתצהיר על היעדר חשיפה לשירת נשים בשנתיים האחרונות". בשולי המודעה נוסף בכתב יד: "בנות - אנא הימנעו מקריאת מודעה זו. קול באשה - ערווה, גם אם רק בעיניים". דינה ירקוני, תלמידת כיתה ה' מצטיינת ובעלת קול מלאכי, החליטה שדי לשתיקה. בעזרת אחיה הצעיר משה'לה מכיתה ב', גיבשה תוכנית נועזת. משה'לה, שסבל מפחד במה משתק, הסכים להתחלף עם אחותו: היא תופיע במקומו במקהלה, ובתמורה תעשה עבורו את שיעורי הבית בחשבון לשנה שלמה. הוועדה לבחינת המועמדים, שכונתה "ועדת הצליל הטהור", התכנסה באולם בית הכנסת. בראשה ישב הרב גולדשטיין, ולצדו פרופסור חרדי לאקוסטיקה שפיתח מכשיר מיוחד למדידת "רמת הגבריות" בקול. "זה פשוט", הסביר הפרופסור, "אם המחט זזה שמאלה - יותר מדי נשיות. ימינה - מושלם. למטה - חשש לחשיפה לשירת מקהלות מעורבות". "אבל איך המכשיר עובד?" שאל יוסי ירקוני, אביהם של דינה ומשה'לה. "אה, זו שאלה של כופרים", השיב הפרופסור, "בדיוק כמו 'איך יודעים שהעולם נברא בשישה ימים?' או 'למה אסור לאכול קציצות פרווה עם גבינה צהובה?'" הבחינה של "משה'לה" (למעשה דינה במכנסיים קצרים ופאות מודבקות) עברה בהצלחה מסחררת. המכשיר הראה ימינה, והפרופסור התלהב: "קול טהור! אבל..." הוא הוסיף בדאגה, "יש משהו... יש בו יותר מדי... רגש". "זה בסדר", הרגיע אותו הרב, "זה בגלל שהוא צמחוני". ההצלחה של "משה'לה" הובילה להקמת "ועדת משנה לבדיקת טוהר קולי", שתפקידה היה לוודא שכל ילד במקהלה לא נחשף בטעות לקולות נשיים. הוועדה פיתחה שיטה מיוחדת: כל ילד נדרש לשיר "ירושלים של זהב" בגרסת קריוקי כשברקע מתנגן ג'אז חסידי במהירות כפולה - רק כדי לוודא שהוא לא מכיר את הביצוע המקורי. אבל אז החלו הצרות. ילד אחד נתפס שר "אני ואתה נשנה את העולם" בגרסת חוה אלברשטיין. ילד אחר הודה שהוא מקשיב בסתר לשירי נעמי שמר. המצב הגיע לשיא כשאחד מחברי המקהלה נתפס עם דיסק של עפרה חזה. "זה של אחותי!" הוא התגונן, "אני רק משתמש בו בתור תחתית לכוס". הפתרון היה דרסטי: הוחלט להקים "מחלקה לטיהור קולי" שתנטר את כל צלילי היישוב. מערכת רמקולים הותקנה ברחבי גבעת התמימים, משדרת ניגוני חסידות מסביב לשעון בעוצמה שתחרוש כל קול אחר. "זה בסדר", הסביר ראש המועצה, "העיקר שלא נשמע את הציפורים - הרי אי אפשר לדעת אם הן זכר או נקבה". בערב המופע הגדול, כשהאולם היה מלא מפה לפה (גברים מימין, נשים משמאל, ותינוקות שטרם נקבע מינם במסדרון), התרחש האסון: באמצע "אדון עולם" בעיבוד ראפ חסידי, נשרו הפאות המודבקות של דינה/משה'לה. השתיקה שהשתררה באולם הייתה קצרה. תוך שניות, פרצה היסטריה המונית. "טמאים! נטמאנו!" זעקו ההורים. "כולנו צריכים ללכת למקווה!" צרח מישהו. "לא!" תיקן אותו אחר, "צריך לטבול את כל האולם!". הרב גולדשטיין התעלף במקום. כשהתעורר, מלמל משהו על "תיקון כללי לאוזניים" והודיע על הקמת ועדה חדשה: "הוועדה למניעת קולות חשודים". מעתה, כל ילד ביישוב יידרש לעבור בדיקת מגדר קולית פעמיים בשבוע. היום, שנה אחרי "אסון הקול הנשי" (כפי שנודע בעיתונות החרדית), גבעת התמימים שקטה מתמיד. המקהלה פורקה, ובמקומה הוקמה "מקהלת שתיקה" - בה הילדים עומדים על הבמה ומנופפים בידיים. "זה הרבה יותר צנוע", מסביר הרב גולדשטיין, "ובנוסף - אף אחד לא יכול להתחפש לתנועות ידיים של המין השני". דינה? היא עברה ללמוד באולפנה בעיר הסמוכה. משה'לה עדיין סובל מפחד במה, אבל עכשיו הוא חבר ב"מקהלת השתיקה" ונחשב לאחד המנופפים המוכשרים ביותר. ויוסי ירקוני? הוא קיבל תפקיד חדש: יועץ לוועדת "שומרי הדממה", האחראית על וידוא שאף אחד לא שר בטעות במקלחת. שמועות אומרות שבקרוב תוקם ועדה חדשה: "הוועדה לבדיקת רמת הגבריות בשיעול". כי הרי אף פעם אי אפשר להיות בטוחים מספיק.