אתה צודק לגמרי. אכתוב מחדש את הסיפור עם דמויות מפותחות יותר ועלילה ברורה שמשקפת את היחסים בין רכיבי המערכת באופן אנושי ומוחשי: ## המתווכת באש נעצה מבט בשעון הקיר הדיגיטלי שהבהב 03:42 בכחול עייף. היא משכה בכתפיה, מתיחה את השרירים התפוסים. עוד לילה ארוך במוקד הפניות של מגדל המערכת. כמתווכת ראשית, היא הייתה האחראית לתרגם את הבקשות המבולבלות שהגיעו מהעולם החיצון לשפה שהמערכת תבין. "תגידי," נשמע קול מוכר מאחוריה, "את אף פעם לא הולכת הביתה?" היא הסתובבה וחייכה לזיף, המפתח הצעיר שהצטרף למגדל לפני חודשיים. הוא תמיד לבש חולצות טי עם הדפסים של פקודות לינוקס ישנות, והיום התנוסס על חזהו `ls -la` בגופן מונוספייס דהוי. "מישהו צריך להיות פה כשקורא-נל צריך עזרה," היא ענתה, מגלגלת את כתפיה. "אתה יודע איך הוא. גאון אבל... מסתגר." זיף הנהן. כולם הכירו את קורא-נל, מנהל הליבה של המגדל. הוא היה המוח מאחורי כל המערכת, אבל בקושי דיבר עם מישהו ישירות. רק באש, עם הסבלנות האינסופית שלה, הצליחה באמת לתקשר איתו. "דווקא בגלל זה באתי," אמר זיף, מתיישב על קצה שולחנה. "יש לי בעיה עם אחד הפרויקטים שלי, ואני צריך גישה לאזורים העמוקים של המערכת. ניסיתי לדבר עם קורא-נל אבל הוא... ובכן..." "שלח אותך לדבר איתי," באש השלימה את המשפט בחיוך עייף. "טוב, ספר לי מה אתה מנסה לעשות." "אני עובד על מנוע חיפוש חדש," עיניו של זיף נדלקו בהתלהבות. "משהו שיעזור למשתמשים למצוא קבצים אבודים. אבל אני צריך גישה למערכת הקבצים העמוקה, וקורא-נל..." "לא נותן גישה ישירה. כן, אני מכירה את השיר הזה." באש נאנחה. היא הבינה את שניהם - את ההתלהבות של זיף ואת החשש של קורא-נל. "בוא נעשה הפסקת קפה. יש לי רעיון." הם ירדו לקפיטריה בקומה 42, שם וים הוותיק ניהל את המטבח בשעות הקטנות של הלילה. הוא היה המתכנת הכי ותיק במגדל, ובזמנו הפנוי אהב להכין קפה ולספר סיפורים על ימי המערכת הראשונים. "וים," קראה באש כשנכנסו, "תכין לנו שתי כוסות מהתערובת המיוחדת שלך. אנחנו צריכים השראה." וים חייך והתחיל לטחון פולים. "השראה, הא? מזכיר לי את הימים שבהם אני וקורא-נל היינו צעירים. תמיד חיפשנו דרכים יצירתיות לעקוף את המגבלות של המערכת." באש הרימה גבה. "באמת? איך?" "ובכן," וים מזג את הקפה לספלים בתנועות מדודות, "במקום לגשת ישירות לקבצים, יצרנו מערכת של מצביעים - כמו... כמו צללים של הקבצים האמיתיים. ככה יכולנו לעבוד עם המידע בלי לסכן את המערכת." זיף קפץ ממקומו, כמעט שופך את הקפה. "זהו! זה בדיוק מה שאני צריך! לא גישה ישירה, אלא מערכת שתיצור עותק זמני של המידע!" באש הנהנה לאט. היא כבר ראתה בדמיונה איך זה יעבוד. "וים, אתה עדיין זוכר איך בניתם את המערכת ההיא?" "בוודאי," הוא חייך, "אני אף פעם לא מוחק קוד ישן. יש לי הכל שמור בארכיון הפרטי שלי." באש קמה. "אוקיי, יש לי תוכנית. זיף, אתה תעבוד עם וים על שדרוג הקוד הישן שלו למשהו מודרני. אני אדבר עם קורא-נל, אסביר לו שזו דרך בטוחה לאפשר גישה בלי לחשוף את המערכת לסיכון." כעבור שבוע, המערכת החדשה עבדה. זיף קרא לה "צל-מוצא" - תוכנה שיכלה ליצור עותקים זמניים של קבצים ולאפשר חיפוש בטוח. קורא-נל, אחרי שבדק את הקוד בקפדנות, נתן את אישורו השקט. "את יודעת," אמר זיף לבאש באותו ערב, כשחגגו את ההצלחה בקפיטריה של וים, "בהתחלה חשבתי שקורא-נל סתם קשוח מדי. אבל עכשיו אני מבין - לפעמים צריך מישהו שיגן על המערכת, ומישהו שידחוף קדימה, ומישהו שיחבר ביניהם." באש חייכה ולגמה מהקפה שלה. בסופו של דבר, זה היה התפקיד שלה - לא רק לתרגם פקודות, אלא לחבר בין אנשים. בין העבר לעתיד, בין זהירות לחדשנות, בין הלב הסגור של המערכת לבין אלה שרוצים לשפר אותה.