*"אני לא רעב... שכחתי לאכול... לא אוהב את זה..." (סיפור מוכר?)* אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי כמה האוכל, שהוא לכאורה דבר בסיסית ופשוט, יכול להפוך לאתגר יומיומי. זה קרה כשאחד הילדים שלי, שמטופל תרופתית, התחיל לדלג על ארוחות. "אני לא רעב," הוא אמר, ואני, כאמא, הרגשתי איך הדאגה מתחילה לחלחל. אני פוגשת את האתגר הזה לא רק בבית שלי, אלא גם אצל משפחות רבות. ילדים שמטופלים תרופתית, במיוחד כאלה עם ADHD, חווים לעיתים קרובות ירידה בתיאבון כתופעת לוואי של התרופה. זה לא שהם לא רוצים לאכול – הם פשוט לא מרגישים רעב. אבל אנחנו יודעים כמה תזונה נכונה היא קריטית עבורם: היא משפיעה על הריכוז, על הוויסות הרגשי, על האנרגיה שלהם, ואפילו על השינה. אז איך הופכים את האוכל מקרב יומיומי לחוויה נעימה ומזינה? *לפוסט המלא* - https://www.ilanacahana.com/post/אני-לא-רעב-שכחתי-לאכול-לא-אוהב-את-זה-סיפור-מוכר