בעיירה קטנה חי מורה חכם, אליו הגיע תלמיד צעיר שחש במצוקה. רעיונות מופשטים התפזרו במחשבותיו כמו עננים ללא כיוון, והוא הרגיש שאינו מצליח לאחוז בהם. יום אחד, הגיע התלמיד ופניו שפופות, המורה הגיש לו דף חלק ואמר: "צייר לי את הבעיה שלך." התלמיד היסס לרגע, ואז משך בידו קווים מהוססים. הוא צייר דמות קטנה בפינת הדף, עומדת לבדה, כשמסביבה דמויות אחרות אך רחוקות ממנה. המורה הביט בציור ואמר: "ועכשיו, צייר לי איך היית רוצה שהמצב ייראה." התלמיד לקח צבע אחר, ובתנועה בטוחה יותר, צייר את אותה הדמות, אך הפעם מוקפת בחברים, חלקם צוחקים, חלקם מושיטים יד. המורה חייך ושאל: "ומה חסר בציור הראשון כדי שיגיע אל השני?" התלמיד התבונן רגע ממושך, ואז צייר גשר קטן המחבר בין הדמות הבודדה לאחרות. אחר כך הוסיף דמות מושיטה יד, ואז גם שביל מתפתל, כמו דרך אפשרית אל המרכז. -- כאשר אנחנו רואים את הבעיה, אנחנו גם יכולים לראות את הפתרון. הציור/ השירבוט כמו המחשבה הוויזואלית, הינו דרך לנווט, לפרש, ולפתוח שערים חדשים להבנה וגם... ללמידה חברתית. ____________קורס גרפותרפיה חברתית ההרשמה בעיצומה. מי עוסק.ת בתחום ומעוניינ.ת בפרטים? כתבו לי