# שמעון מן הרחוב "שמעון? האח הזה הוא לא בן אדם," אמר ליפק כשהוא פוצח זרעים על המדרכה. "תשמעו מה קרה אתמול." הוא הביט על החבר'ה שהתכנסו סביב הספסל של הרחוב. "אז תדעו, זוכרים את הסיפור עם שמעון והמנהל? לא? אז תשמעו. הגיע המנהל החדש לעבודה, איזה טיפוס מתל אביב עם חולצה מגוהצת ונעלי ברק. מחליט שהוא הולך לעשות פה סדר. אומר לשמעון: 'הבחור הזה צריך לעוף מכאן.' אתם יודעים מה שמעון עשה?" דניאל הפסיק לרגע מהטלפון. "בא עליו?" "לא, בנאדם. משהו הרבה יותר מדליק. הוא פשוט הסתכל על המנהל הזה, ואמר לו: 'שמח שבאת. יש לי רעיון איך לשפר את הענק הזה.' ואז הוא התחיל לדבר איתו על איך המקום הזה עובד מבפנים, איך כל העובדים מתחברים, איך הכל קשור. דיבר שעה שלמה!" עומר הניח את הבירה על הקרקע. "ומה קרה?" "המנהל הזה יצא מהשיחה כמו זומבי. אמר לכולם: 'שמעון נשאר, ואני רוצה לשמוע מה יש לו להגיד על הכל.' מאז הוא מתייעץ איתו על כל דבר." מתי ההמם לגמרי. "אח שלי, איך הוא עושה את זה?" "זה לא הסיפור הכי משוגע," המשיך ליפק. "תזכרו כשהיה לו את הבעיות עם השטח? כשהטיפוסים מהרובע הגדול באו לעשות לו בעיות?" "כן, זה היה איכשהו לפני שלוש שנים," אמר דניאל. "בדיוק. אז שמעון לא התחיל לבכות ולא הביא גיבוי. הוא פשוט נעלם על הרדאר. יום אחד פה, יום אחד לא. איכשהו אף אחד לא ראה אותו חודשים. החבר'ה שלו, אלי, אמר שהוא בקורס או משהו כזה. אבל אי אפשר היה להגיע אליו בכלל." "ואז?" "ואז הוא חזר. אבל כשהוא חזר, הוא היה... אחר. לא יותר שרירים, לא יותר זקיף. הוא היה רגוע. כמו שהוא יודע משהו שכולם לא יודעים. והטיפוסים מהרובע הגדול? הם הרגישו את זה. פשוט לא התחילו איתו יותר." עומר קם. "מה פתאום?" "תשמע, תשמע. מה שאני הולך לספר לכם עכשיו, אנחנו נשבעים לשמור בסוד. אבל שמעון... יש לו את הדרך הזאת לראות דברים שאף אחד אחר לא רואה. פעם אחת, דודה של רונן נכנסה לדיכאון קשה. אף אחד לא ידע מה לעשות. שמעון בא לביקור. ישב איתה שעתיים. רק דיבר. אמר לה דברים על החיים, על איך הכל קשור, על איך למצוא כח בתוך החשכה. הדודה יצאה מזה כמו שהיא בת 20." "אתה מדמיין," אמר מתי. "לא, אחי. הוא עושה את זה בדיוק בסגנון שלו. הוא לא איזה גורו עם בגדים לבנים. הוא פשוט יודע איך לחבר אנשים לכח הפנימי שלהם. הוא אומר: 'תקשיב, הכל מתחיל בך. אתה הוא המרכז של העולם שלך. תתחיל לחשוב נכון על עצמך.'" דניאל שאל: "ואיך הוא למד את זה?" "זה הקטע. אף אחד לא יודע. הוא היה פשוט בחור רגיל מהרחוב. בעל מסורת, אבל לא יותר מכולם. ואז פתאום הוא התחיל לחבר דברים שאף אחד אחר לא מחבר. הוא מדבר על איך הבניין הזה שלנו מתחבר לשכונה, איך השכונה מתחברת לעיר, איך הכל זה רשת אחת גדולה." "נשמע לי כמו שמעון יכול לראות את הקוד של המטריקס," צחק עומר. "אולי. אבל שמעון הוא הבחור הכי מחובר שאני מכיר. הוא יודע כמה דברים על האנשים שהם בכלל לא יודעים על עצמם. והוא תמיד מספר לחבר'ה שלו. בערב, כשהוא יושב עם אלי וחיים וברק, הוא מתחיל להסביר להם דברים. לא הרצאות, סתם שיחות. אבל בסוף, כל אחד יוצא מהשיחה שלו יודע משהו שהוא לא ידע לפני זה." "איך הוא יודע מתי זה הזמן הנכון לשיחות האלה?" שאל מתי. "הוא פשוט יודע. פעם אחת, בל"ג בעומר, הוא אמר לחבר'ה: 'אני חושב שהגיע הזמן לספר לכם על הדברים הגדולים יותר.' הם ישבו איתו עד השעות הקטנות. אמר להם דברים על החיים, על איך להיות בן אדם אמיתי, על איך לא לוותר על מה שחשוב. הם אמרו שזה היה כמו לקבל מדריך לחיים." "ואיפה הוא עכשיו?" שאל דניאל. "הוא עדיין כאן. רק שהוא יותר חד. הוא יודע שלכל אחד יש את הכח שלו, אבל צריך מישהו שיראה לו איך להשתמש בו. הוא עושה את זה בלי לדרוש כלום. הוא פשוט שם." ליפק קם מהספסל. "שמעון זה הבחור הכי גבר כאן. לא בגלל שהוא הכי חזק, אלא בגלל שהוא רואה את האמת ולא מפחד ממה שהוא רואה. וכשהוא רואה שאנחנו מפחדים, הוא עוזר לנו לראות גם." "ואיפה הוא עכשיו?" "אצל רמי, מעל למרכול. מסביר לחבר'ה איך לא לוותר על החלומות."