האוטומציה הפכה לקסם שמבטיח לפתור הכל. אבל האמת? היא יכולה גם להרוס הכל. ראיתי סוכנויות שהטמיעו אוטומציה כל שלב בתהליך המכירות מהלידים ועד החתימה. התוצאה? לקוחות שפשוט לא התקדמו ולא סגרו. מצד שני, פגשתי סוכנות שסירבה להתקדם ולהכניס טכנולוגיה. בעל הסוכנות ביצע ידנית פעולות סיזיפיות מיותרות. הוא עבד 16 שעות ביום ובסוף קרס. שני הקצוות הללו מחמיצים את הנקודה המרכזית: האוטומציה היא כלי, לא פתרון. הכלל הפשוט שלי: להכניס אוטומציות למשימות, לא ליחסים. דיווחים? אוטומציה. העברת מידע בין מערכות? אוטומציה. תזכורת על תשלום? אוטומציה. חיווי על קבלת ליד או פניית שירות? אוטומציה אבל בזמן שהמכונה עושה את העבודה החוזרת אתה משקיע את הזמן שהתפנה בדברים שרק בן אדם יכול לעשות. האמת היא שלקוחות מבחינים בהבדל. הם מרגישים אם מישהו באמת מקשיב להם או סתם מפעיל תסריט. הם יודעים אם הפתרון שאתה מציע נבנה במיוחד בשבילם או נשלף מתבנית. בסוכנות שלנו, אנחנו משתמשים באוטומציה כדי לנתח ביצועים, לקבל חיווי על שירות, להעביר מידע בין מערכות ולנהל רשימות. זה משחרר אותנו להתמקד במה שחשוב: להבין את הלקוח, לפתח אסטרטגיה ייחודית ולספק שירות שאף מכונה לא יכולה לחקות. השאלה שאני שואל תמיד: האם המשימה הזו דורשת תקשורת בין אישית, הבנה רגשית או קבלת החלטות מורכבת? אם לא, היא מועמדת מושלמת לאוטומציה.