ואז התעוררתי ונזכרתי בכאב שהסבת נזכרתי עד כמה פגעת נזכרתי עד כמה שיקרת כשהבטחת שאהבת ולמעשה רק ניצלת את התמימות שלי את הבדידות שלי את האובססיה שלי לקרבה קראת לזה אהבה בחוצפתך וכשנעלמת? אפילו לשלוח הודעה לא טרחת פושט התפוגגת משל היית רוח רפאים לא הבנת שאותי הותרת עם חור בלב וכאב לכל החיים וכשניסיתי להירדם שום ולחלום הופעת לא משחרר עם צחוק מרושע בלופים רק אומר ’’אני אוהב אותך’’ כשזה ברור שאתה לא מתכוון ולו לאות אחת ואני הופכת לקשה מתחילה לבכות ולצרוח רוצה ממך לשכוח אבל אתה חג מעליי ולא מותיר לי ברירה אלא את שריר הלב לנוון כי אני שומרת עליי ממך או מדומיך שנפשם קרה ואין להם אלא רצונם בלבד ומשקרים לך כל הדרך על יד ביד על בית משותף ועל חתונה מפוארת על שמלה שלא נראתה מאז ימי רחל המשוררת הם מזינים את נפשך בדיבורי סרק בעוד הם מלפרטטים עם מי שחשבת לחברתך מידי פעם מכינים לך מרק ושובים את ליבך אבל הם כולם כאחד נצלנים ואת עבורם, אינך יותר מצעצוע הם יופיעו לך בסיוטים מלאים בשעשוע ואיכשהו גם נרגנים כי סירבת והוא חשב עצמו כמושך בחוטים והוא לא מבין כי פעם אהבת בלי לשאול בלי קול והנה גדלת ושאלת האם זה מתאים לי כי הכוח הוא שלי למרות שהוא את החלום ההוא חסם לפחות במציאות, הוא עבורי לסם