כמה אפשר לחיות בסרט? אה? אל תענה לי וגם אל תענה לעצמך כל מיני מילים על "וואו כמה אני גאה בי" תראו איזה יופי הצלחתי בא נזכור את הרגע הזה לרגעים הקשים שתדע להזכיר לך שאתה ממש בסדר ומספיק טוב ודי כבר, זה נראה כאילו אתה נהנה לסבול חי בשביל לכאוב אתה יודע שזו הדרך היחידה להגיע לשאול ויודעים מה? כרגיל צדקתי כרגיל הרסתי כרגיל התאהבתי בעצמי ובעבודתי מבלי שעין חיצונית שזפתה התלהבתי מכה אנשים שאנוסים להחמיא וזורקים מעצמם את האשמה ואומרים לך הכול טוב, יש'ך את זה אתה בעוד אני כרגיל לא טוב מספיק ומתהלך לי בעולם מאושר לתומי אידיוט נאיבי לא באמת מעמיק רק רוצה לסיים ולא לראות שאני טועה ולא באזור ואז גם לטעות בתאריך משל הייתי נמכר בארומה בתור כריך לא להבין מה הדרישות לנסות לעקוף ולהיות כל כך עיוור וגאה מרוב שמחה כמעט לקחת שוט ואז להיקרע לגזרים כי אני שוטה וחסר יכולות לעשות את אותם הדברים בטח שלא לבד אני מספר לי שאני חד אנחנו מתארים לנו בראש איך ההצגה תהיה מושלמת בעוד מרוב אופוריה היא מוכתמת בחוסר הבנה ברור לעין בחוסר ביטחון ואות קין כי אני אידיוט שלא יכול לבד ולא ממש יודע איך לעבוד יחד כי אני אפס, כן אפס וטיפש שמונע רק מאנרגיות, עבודה קשה ואש בלי טיפת כישרון עובר מכישלון לכישלון וכל פעם מנמיך את הסטנדרט בשביל לתחזק שקר את אותו השקר הגדול התואר שמתאים לי כמו שמים מתאימים לשטקר ושזאת הדרך היחידה לגדול להגיע לימי זוהר בעוד כולנו יודעים שאין דבר כזה טוב אין באמת רגעים יפים כי הם ממכרים מעוורים ומונעים ממך לחשוב זה היה נכון במכינה, ואז בשנה א ושוב בשנה ב ושוב בשנה ג, תקליט שבור מישהו? ולמה לא למדתי את הלקח? זה לא שיש לי משהו מטרה, משמעות או שטח אני סתם שט לי בעולומו בלי סיבה חולם כמו מטופש על אהבה אולי יום אחד, במוח הבוגדני מפנטז ואז הוא גם מתחיל לדבר על עבודה על יציבות על שגרה על אדם שאת שמי כורז בקטע כזה או אחר ומחכה רק לשמוע מה אני אומר בעוד אני מה? כישלון מהלך בישיבה כישלון מהלך באקדמיה כישלון מהלך בחיי האישים אפס התקדמות מאז ימי הנעורים אתה אותו חרא בנאדם שלא התקדם במאום ועדיין צמא דם אבל מספר לכולם על עבודה קשה בעוד הוא משחק לו בשיעורים במקום להקשיב עובד עם כלי AI במקום להתמיד על האווירה תמיד מעיב וכועס על כולם תמיד סתם סטודנט כושל בתחום שבלע כישרונות סתם אדם בעולם שמחפש רק קבלות סתם אוטיסט בעולם חברתי בלי סיכוי אמיתי סתם חיקוי של מודל לא ברור כאוטי כמו סתם עוד גפרור בקופסאות שנזרקה לפח כי אף אחד לא שם לב שהוא שם בדיוק כמו מי שהיה אמור לעזור לי לא היה אף פעם שם לתמוך לא רק רגשית לפני ההגשה אלא אשכרה לעשות את העבודה לא רק בתחושה אלא אולי פעם אחת לעשות את כל העבודה או לפחות את מקצה השיפורים ולסתום קצת את החורים כי לי נמאס נמאס לי ממני הכביכול מוצלח הנלחם הלא נכנע האח שתומך וחם בכל רגע, דקה, שעה, יום, שבוע, חודש ושנה אני רוצה להיכנע ליפול לתוך הייאוש להתחבק איתו לישון בליחה כפיות עם הדיכאון לחוש בכל גופו אותו לבוז למי שתר אחרי עבודות שפויות להתמכר לשיגעון להתאשפז בבית מאזן לחתוך כבר איזה וריד ולא רק לעבוד על עוד גריד פשוט להפסיק להילחם בהכול מה כבר ביקשתי? להיכנע פעם אחת? זה הכול תזכירו לי גם בימים טובים שאין באמת טוב, יש תפיסת מציאות מוגבלת מידי אז בבקשה די כבר, פשוט די