המלחמה ''הארורה'' ובמשך השנים, הטיפו לנו בחדשות ובעיתונים, שמלחמה-כל מלחמה-היא דבר רע, שהיא ארורה. שהיא נוראה, ובאלוהי-ם אמא, אני שונא את המלחמה. והמשוררים שרו את זוועותיה בשירים. והתסריטאים כתבו את נוראותיה בסרטים. ובהצגות היטיבו לשחק את פניה המכוערות. ויותר מרמזו שחיילים הם רעים, אכזריים, חיות. ועל נס הועלה החייל המתייסר והמהסס. זה שמדבר בלהט משיחי על זכותו של האוייב. ושקוע עד צוואר רק בפחד, אימה, סיוטים וכאב. ואם היית מחשיב את עצמך ל''נאור'' היית חייב לבוז בוז עמוק לערכים, של אהבת הארץ אהבת העם והגנה על אחים. ובסרקאזם חריף לדבר על "ניצחון" ו"הכרעה", ולתעב כל סיפורים של הקרבה וגבורה. ולהטיף הטפה דתית ל'שלום' עם כל אחד ובכל צורה. ואני, האחרון שאשמח על מה שקרה לי ולמשפחתי במלחמה, על הבן האהוב והמתוק שנהרג, וחסר לנו נורא. אבל כמוהו אני מזדעזע כשאני שומע אנשים שאומרים: ''המלחמה הארורה" "המלחמה המקוללת" "המלחמה השחורה" כי אני יודע כפי שאמר יהונתן, שהארורים הנוראים השחורים- הם המחבלים הרוצחים, האנסים, שורפי התינוקות, עורפי הראשים. והמלחמה בהם היא יאה ונאה ויפה. ובדיוק מול הרוע הזה- הומצאה. וכדי להשמיד צמאים לדם, היא מוסרית ונכונה, והיא גורמת רק טוב לנו ולעולם. והיא חייבת להימשך עד כלותם. ולהפתעתי ולשמחתי למרות שטיפת המוח של שנים ארוכות, בעת מבחן, ידע הדור הזה להשתחרר בקלות מהדעות השיקריות. וכעת הוא נלחם בעוצמה ויודע שהוא עושה את המעשה הנכון והנאצל והוא בז בוז עמוק לאותם העיוורים התקועים בעבר שעדיין מקשקשים על "תאוות למלחמה" ו"חוסר מוסר". ולכן, הרשו לי לחבק חיבוק עז, ולהעריץ הערצה עמוקה, את כל אלו שנושאים בעול הקשה של המלחמה, אין כמוה למוסר לצדק ולרעות, ולאהבת העם והארץ- ככה בפשטות. תודה לכם חיילים אהובים. ותודה למשפחותיכם התומכות בכם ברגעים קשים. תודה חגי לובר