אני מאוהב. אני מאוהב בירושלים בגלוי- לא בנסתר. וכמו כל מאוהב עד כלות-אני מסונוור. והבדיחה ההיא על הכביש לתל אביב לא מדברת אלי בכלל. ויכולים לדבר איתי מהיום עד מחר, על הגירה שלילית, עוני, פקקים, מתח עדתי, אתגר ביטחוני. הכול אולי נכון, אבל בעיני זה שולי. כי למרות שיש אחרות זוהרות, עם תכנון עירוני מדוקדק, מצוחצחות למשעי, ירושלים היא האהבה שלי. והיא שנותנת כוח בעת צרה. והיא שנותנת חזון ותקווה. והיא מקור הכוח, האושר והאמונה. והיא נצח מול חדשות השעה. וכמו כל מאוהב- כל פגישה מחדש, כחתן בחופתו עומד נרגש. והכוס השבורה לא פוגמת בשמחתו. והוא לוחש 'בואי כלה', לאהובתו. ולאחרונה, מיותרת השבועה- 'לא אשכחך'. מיותמת השבועה- 'אם לא אזכרך'. כי קניתי ארבע אמות באדמתך. והבן יקיר לי- מַתקו לו רגבי עפרך. ואין נחמה כנחמתך. אני מאוהב בך. יְרוּשָׁלַיִם. זה הכל. חגי לובר