נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע (חג שבועות שני בלעדיו) והקדמת נעשה לנשמע ועשית. ולא ישבת לשמוע שריקת עדרייך. ולא חיכת לקבל את הצו האומר לך-לך. ואיש לא כפה עליך הר כגיגית. ונלחמת. ועשית. ועשית בפשטות, באהבה, בתמימות. בישרות, שהיא מעל לכל התחכמות. בעשייה שכל כולה חסידות ומסירות. וידענו שעמדת אתה וחבריך בהר סיני. וקיבלתם תורה, שכל כולה חסד, אהבה, ונתינה. ובשעה קשה לא עמדתם על דם הרע. ואמרתם 'הנני- נחלץ חושים לסייע'. ושמעתם אתם את קול ה' בכוח. והייתם כולכם הדר. ועליתם, טהורים וזכים, אל ראש ההר. ובדיבור הראשון 'אנוכי', יצאה נשמתכם. ומלאכים במרום ואנחנו כאן, קושרים כתרים לראשכם. והלילה, ליל התקדש החג-נלמד את תורתכם. ונשתה את מימיכם. ונדבק בך- בכם. ובשולי גלימתכם. גם אנו כמותכם. נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע (וכל כך נכספים אליך. דווקא היום, ובכל יום) חגי לובר