אנחנו נמשיך מכאן. מי שהיה פה בשנה האחרונה לא מתרגש ולא מרגיש מופתע, שביום שבו נבחרינו מתקוטטים עד צאת הנשמה. ביום בו נלחמים זה בזה ומנסים להפיל ממשלה באמצע מלחמה. ביום בו ישמעו בכנסת נאומים 'לעומתיים' נוטפי ארס ושטנה. דווקא ביום הזה, כמו בימים האחרים, מאז אותה שמחת תורה, אזרחים ימשיכו לעשות מעשי חיבור ואהבה. וימשיכו לשתף פעולה במקומות עבודה, בבתי חולים, במשרדים, בהייטק, במפעלי ייצור ובמכונים עתירי ידע. והרבעון הרביעי יקיים ועידה שיש בה את כל המגזרים תחת הכותרת ''ההבטחה''. ושהתנועה שלי, ''למענם'' תעשה הכנות לקראת עמידה בצמתים למען האחדות בערב תשעה באב גם השנה. ושיהיו, דווקא היום, מפגשים יזומים של בעלי דעות שונות לחיבור ולשיתוף פעולה. ומעל הכל, שחיילים בשלל דעות ומכל המגזרים ילחמו כתף אל כתף מול אויב רצחני בעזה. ולמרות שהתרגלנו שנבחרי הכנסת לא מייצגים את הלך הרוח בעם. ולמרות שזו שגרה שמנהיגים חסרי אחריות מלבים סכסוכים פעם אחר פעם. ולמרות שזה נראה לנו טבעי שמליאת הכנסת היא בעיקר זירת איגרוף. ולמרות שדי התייאשנו לשכנע אותם להתעשת ולעצור את הטירוף. היום זה יכאב במיוחד. וגוש הבחילה יטפס במורד הגרון עד הקאה. וכמעט נוכרע מחוסר אונים, ואיבוד תקווה. אבל נזכור. ונאזור כוח. ולא נוותר. ונדע שהעם הזה בריא ולא ישבר. ולאט לאט השינוי שכולנו חווים מאז השביעי באוקטובר, יחלחל גם להנהגה ולנבחרי המדינה. ומי שלא ישנה את דרכו הישנה, לא יבחר עוד פעם שניה, ויוחלף באנשים מלאי חזון ותשוקה לשיתוף פעולה. בהצלחה לחולמים. בהצלחה לעושים. אתם התקווה. גם ביום הזה. ותודה לכם, פשוט תודה. חגי לובר