כשאני יושבת מולם ושומעת על מה שעברו, איך הם מתמודדים, מבטאים את עצמם, מגבירים קשיבות ומודעות עצמית, רואה כמה שהם מנסים ומתאמצים - קשה להאמין שהם תיכוניסטים. מרגיש שהם הרבה מעבר לגיל שלהם. עם עומק, כנות. עם מסע לא פשוט מאחוריהם, וכשלפניהם עתיד מלא באפשרויות וצמתים וכן, גם מורכבויות ואתגרים. אז סיימנו היום תהליך. קבוצה של מתבגרים.ות שכל אחת ואחד הגיע עם העולם משלו. עם סערות, עם פחדים, עם לב שמחפש שקט. וידע. וכלים. וזכיתי ללוות אותם, להיות מישהי שסומכים עליה. ולשמוע מהם היום איך הם מרגישים יותר בשליטה, איך הם מצליחים לווסת, להטמיע, להשתמש במילים ובכלים שעד לא מזמן היו זרים. *איך מתוך מקומות כואבים נולדת תקווה. כזו ששווה לחיות בשבילה.* *מלאת התרגשות וגאה בכם.ן מאוד מאוד.*❤️ בתמונה: החטיפים שהביאו למפגש הסיום - שהפכו, כמובן, לתרגול מיינדפולנס.