*רבים מאיתנו סובלים מחרדה*. זה יכול להיות ברמה משתקת, אבל זה לגמרי יכול להיות משהו שקורה במקביל לתפקוד התקין, ועדיין לעורר לא מעט סבל ובעיקר להתיש את הגוף ואת הנפש. אם זה מוכר לך, מזמינה אותך לכמה דברים שיכולים לסייע: קודם כל חשוב לדעת: *כשחרדה מציפה - זה לא הזמן להתווכח איתה*. זה הזמן לגייס משאבים ולפנות למיומנויות שיכולות לעזור. כשהחרדה עולה הגוף נכנס לכוננות, הלב דופק מהר, התחושה היא של איום - גם אם אין איום ממשי. והתגובה האוטומטית היא לרוב להיבהל מהחרדה. מה שנקרא - *החרדה מהחרדה*. זה יכול להישאר ברמת הרגש וגם יכול להעלות מחשבות כמו "אני לא יכול.ה להרשות לעצמי את זה עכשיו", "מה נסגר איתי?! חייב.ת להעיף את זה ומהר", "שיט! לא שוב.." ועוד. אבל דווקא שם, כשאנחנו מזהים אותה עולה, יש לנו אפשרות לבחור אחרת. *וזו יכולה להיות בחירה משנת מסלול לגמרי*.